| אתר הזוהר העולמי

אתר ה'תהלים' ו'דוד המלך'

דף # 6

PAGE # 6

בס"ד

ספר

גדולת דוד

חלק ג

בו מלוקט סיפורים נפלאים מיצורי קדמונים ראשונים כמלאכים, גאוני וקדושי עליון מוסדי דור ודור אשר באורם נראה אור, בהתדבקם בשירות ותשבחות דוד המלך ע"ה, ואחר פטירתם יצא דוד הע"ה עם כינורו לקראתם, וקיבל פניהם בשירה ובזמרה, ובזכות אמירת תהלים הגינו על הדור, וע"י אמירת תהלים נזכה להתחזק ולבטוח ביוצרנו ובוראנו ולכסוף ולהתשתוקק ולהתגגע עד כלות הנפש להתדבק באדון כל יצורים מלך מלכי המלכים הקב"ה.

¯¯¯

זכות כל הצדיקים הנזכרים בחיבור הלז יחד עם שאר צדיקים וקדושים יעמוד לנו שלא ימוש ספר התורה ולא תפוג יראת ה' ונזכה לעבוד את בוראנו בכל לבבנו אנו וזרענו וזרע זרענו עד ביאת גואלנו בב"א.

ספר גדולת דוד

אומרי תהלים

א המנגנים.

למה נקרא שמה רות, על שיצא ממנה דוד שריווהו להקב"ה בשירות ותשבחות. (ברכות)

מעשה שספרו בחג השבועות, ביום מותו של דוד המלך עליו השלום.

איש היה בעיר פרעמיסלא, ור' יהודה שמו, וכל בני העיר קראו אותו ר' יודיל האדום. והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים, ולו אשה כשרה ותמימה, ששלחה ידיה במסחר השמרים, וכלכלה אותו ואת ארבעת הילדים אשר ילדה לו. היא ישבה כל היום בחנות ועסקה במסחר, והוא ישב בבית המדרש, מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, ועסק בתפלה ובאמירת תהלים בקול ובנגון, והיה מונה את המלים כאדם המונה מטבעות זהב. וכל כך היו חביבים עליו שירי דוד המלך עליו השלום עד אשר לא עבר עליו יום אחד, שלא יהא אומר אותם כולם, וביום השבת ויום החג היה מסיים את מזמורי תהלים פעמיים.

ר' יודיל היה מכובד על הבריות, אף שלא היה עשיר ולא היה למדן, כי ידעו את ישרו ותום לבו. בני עירו כבדוהו והאמינו בו, וכמה פעמים בחרו בו להיות גבאי, אך הוא לא קבל את המשרה ההיא, כי נפשו חשקה בעבודה תמה. כה חי האיש את חייו, והצניע לכת עם אלקים ואדם, אהב את אלקים בכל לבו, ועבד אותו בכל נפשו, ושפך את לבו יום יום לפני יוצרו במזמורי תהלים, שנאמרו מפי נעים זמירות ישראל.

אך סוף כל אדם למות, והנה הגיעה גם שעתו של ר' יודיל להפטר מן העולם, הזקנה קפצה עליו, והוא חלה ונפל למשכב. שכב על המטה, ופיו לא פסק מלומר תהלים, נכנסו בני אדם לבקרו, והוא אינו מדבר עמהם, אך אזנם שומעת פסוקי המזמורים, כשהם יוצאים מפיו בנהימה ובנעימה, ולבם מלא פחד ורעדה. כן חזר על מזמורי תהלים בימי חליו בלי הרף, וכשנפטר בשביעי של פסח, יצאה נשמתו בטהרה, והפסוק האחרון של תהלים בפיו. כל בני העיר התאבלו עליו, והורידו דמעות על אדם כשר שמת, וכאשר הוליכוהו לבית החיים באחרון של פסח, הלכו כולם אחרי מטתו, ולוו אותו עד בית העולם.

ויהי בלכת המלוים, וישאו את עיניהם ויראו, והנה גדוד צבא בא מן הדרך העולה לבובה, וכולם רוכבים על סוסים אבירים, מלובשים שריונים, וכובעי נחושת על ראשם, וחרבות ארוכות על ירכם. כאשר קרבו אנשי הצבא אל המון המלוים, ראו האנשים שכלי זמר שונים על שכם הרוכבים. ויגש אליהם ראש הגדוד וישאל אותם: "למה התאספתם פה כולכם," ויענו ויאמרו אליו: איש חסיד נאסף היום אל עמו, וכל בני העיר מלוים אותו לבית מועד לכל חי, עושים אנחנו חסד ואמת עם איש ישר, שעבד את אלקיו באהבה וביראה, וכל ימיו לא פסק מלומר תהלים".

ויהי כשמוע שר הגדוד את הדברים האלה ויאמר: אם כן, ראוי הוא האיש הזה, שבני אדם יכבדו אותו, וגם עלינו לחלוק לו כבוד". ויפן את המנצחים בכלי שיר, ויצו עליהם לעמוד בראש המלוים, ולנגן לכבודו של אותו צדיק, עד אשר יביאו אותו לקבר ישראל. כראות המלוים את אנשי הצבא, הבאים בכלי שיר, ויסוגו אחור.

המנגנים הלכו בראש, לפני המטה, והתחילו לנצח בנגינות מזמור שיר. וילכו ויבואו אל בית העלמין, ולא פסקו מלנגן את נגינותיהם, עד אשר סתמו את הגולל על הנפטר. ויהי בהיות האנשים עושים את מלאכתם, וקוברים את מתם, ויעלמו אנשי הצבא, ואיש מן הנאספים לא ראה אותם בלכתם. ויהי הדבר הזה לפלא בעיניהם, וישאלו איש את רעהו מי הם החיילים האלה, מאיזה מקום באו, ולאיזה מקום הלכו, אך איש מהם לא ידע מענה. ויצאו מבית הקברות, וישאלו את העוברים והשבים, אם לא ראו גדוד רוכבים בדרך, וכולם ענו ואמרו: "לא ראינו ולא שמענו". וישלחו מלאכים אל הערים והכפרים, היושבים על יד הדרך העולה לבובה, לחקור ולדרוש אם עבר שם גדוד רוכבים וכלי שיר על שכמם, אך איש לא ראה אותם בכל הדרך הארוכה הזאת. ויתפלאו האנשים לשמע הדברים האלה, והרבה מהם הצטערו מאד על אשר נגנו לכבוד הנפטר, וראו בה מעין פגיעה בכבודו, כי לא שמעו עוד מימיהם, שמנגנים ינצחו בכלי שיר על קברו של אדם מישראל. ותהי כל העיר כמרקחה, כי לא ידעו פשר הדבר, ומה עליהם לעשות, לכפר את פני הנפטר, שאנשי הצבא המיטו עליו חרפה כזאת.

ויבוא ר' יודיל אל רב העיר בחלום הלילה ויאמר אליו: אל תצטערו, "דעו לכם, ששר הגדוד, אשר בא לקראתכם בלכתכם אחרי מטתי, היה דוד המלך עליו השלום. הוא יצא עם כל החבריא שלו, לקבל את פני ברגע צאתי מן העולם, והם כבדו אותי במזמוריהם הנעלים, אותן הנגינות שבהן שר נעים זמירות ישראל את מזמורי התהלים, כל ימי היותי על הארץ". ויהי בבקר ויקרא הרב את כל העם, ויספר להם את דברי החלום, ויאמר אליהם: ראו עד כמה גדולה היא זכותם של אומרי תהלים, שדוד המלך, בכבודו ובעצמו, בא עם המשוררים והמנגנים שלו, לנצח בנגינות לפני אדם פשוט, שרוממות אל בגרונו ושירי תהלים בפיו. על כן תקחו לכם מוסר, ואל תזלזלו בבני אדם, השוקדים על שירי דוד המלך יום יום, זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן".

אחר הדברים האלה, פנה הרב אל כל הנצבים ואמר: "ומצוה לפרסם את המעשה הנפלא הזה, ולזכות בו את הרבים". והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ונזכה לקץ הימין במהרה בימינו אמן סלה ועד.

(ספורי יעקב, חלק שני, לבוב, תרע"ג. ועיין ג"כ בספר דרך אמונה ומעשה רב, ווארשע, תרנ"ח, מערכת ת' אות א' ד"ה: וספר שפעם אחת היה איש אחד וכו'. ובספר זכרון לראשונים, פיעטרקוב, תרע"ב, עמוד 46 אות מ"ד: זכרון טוב, פיעטרקוב, תרנ"ב, פרק עניני תפלה, אות ז' ובפרק עניני חידושי תורתו אות י"א)

- ב -

ע"י ניגון התהלים נצלו מצרה גדולה ומרה

שמעתי מכ"ק אאמו"ר הגה"ק זי"ע והוא מפה קדוש רבנו הגה"ק בעל דברי חיים זי"ע מעשה שהיה בארץ רוסיא בעת הגזירה שלקחו נערים קטנים מבנ"י לבעלי מלחמה כנודע (קאנטוניסטין) ותפשום בע"כ לילדים אלו שקבצו בכל עיר ועיר, ואבותיהם ואמותיהם הלכו ובכו אחריהם עד שגרשום השוטרים, והוליכום בדרך רחוקה להלאגער לגדלם לטכסיסי מלחמה, והיו שם הרבה ילדים כבר שית וכבר שבע מעיר אחת ושלמדו בביתם בחדר אחד והעמידום שם בדרך בתוך בית ושדה אשר עשו למצודה, והנערים האלו היו בעלי שכל והתחילו לשוח צערם זל"ז איך גדלה צרתם כי מוליכים אותם לעשותן כגוים גמורים ולהעבירם מאמונתם בע"כ וכשיהיו גדולים להיותם ראוים לשרי צבא (כאשר עשו כן באמת) ואם יתחכמו לומר כי חולים המה, אזי יניחום שם או יתנו להם סם המות כנודע, וגם זכרו צער אבותיהם אשר בוכים אחריהם, ואמרו זל"ז הלא בביתנו אם יש צרה ל"ע אומרים תהלים ברבים כדי להנצל מהצרה ולהוושע, ואין לך צרה גדולה ומרה יותר מזה, וא"כ גם אנחנו נאמר כעת תהלים, אך מה נעשה ואין לנו שום סידור ולא תהלים לומר ממנו ובע"פ לא זכרו והתחילו כולם לומר הניגון הלז ותעל צעקתם השמימה ונתהווה מזה ישועה ששלחום לביתם שנעשה התעוררות מזה בשמי מרום.

(שער יששכר מאמר תקע בשופר אות ט"ו)

- ג -

מעשה נורא שהיה אצל הצה"ק מהר"ש מליובאוויץ זי"ע

בתחילת שנת תרי"ז שלח אדמו"ר בעל "צמח צדק" מליובאוויץ את בנו מהר"ש (שמילא מקום אביו בליובאוויץ לאחר פטירת ה"צמח-צדק") לפטרבורג על אודות עניני הכלל. לפני נסיעתם סח לו:

בשנת תר"ג, כשנקראתי לאסיפת הרבנים בפטרבורג, הלכתי להשתטח על ציון אמי הצדקנית בליוזנא, והיא סיפרה לי כי בשל מסירות הנפש שלה בעד חסידים וחסידות זכתה להיות בהיכל הבעש"ט לעורר רחמים עלי, וביקשה מהבעש"ט שיתן לה איזו סגולה בשבילי, שאוכל לעמוד בפני המתנגדים לתורת החסידות. אמר לה הבעש"ט: בנך הרי הוא בקי בחמישה חומשי תורה, בתהלים וב"תניא" בעל פה באותיותיהם, וכתוב: "ויהי חתח אלקים" וגו'. "חתת" - ראשי-תיבות: חומש, תהלים, תניא. הבקי באותיותיהם משבר כל ההעלמות וההסתרים. ובכן איפוא - ציוה לבנו מהר"ש - בכל מקום היותך, במוסדות הממשלה או אצל שרי המלוכה, תאמר פרשת חומש, פרק תהלים ופרק "תניא". -

היה זה - סיפר אחר זמן רב הרבי מהר"ש לבנו הרש"ב - "רצפט" נפלא. בשלוש פרשיות הראשונות של חומש, שלושה פרקי תהלים ושלושה פרקים "תניא" נשברו כל התכניות של המשכילים, ובני ישראל עם התורה הקדושה יצאו ביד רמה.

(סיפורי חסידים)

- ד -

מעשה באיש שהיה לומד תהלים בשבת

מעשה באיש אחד, תם וישר, ירא אלקים מרבים, שהיה דרכו ללמוד כל חמשה ספרי תהלים ביום שבת קדש לפני הצהרים. מנהג אבותיו בידו, והיה מדקדק בו לקיימו, כאלו נתן מפי הגבורה. פעם אחת ישב בשבת בביתו, ספר תהלים פתוח לפניו, והוא קורא בו בטעם ובנגון. והנה נפתחה הדלת, ונכנסו אצלו אורחים לא קרואים, והתחילו לדבר עמו דברים בטלים. ומכיון שהיה רגיל לומר תהלים בשעה זו, המשיך באמירתו, רק הטה אוזן לדבריהם, ומדי פעם בפעם התערב בשיחתם. קרא בספר, ותוך הקריאה שאל שאלה או השיב תשובה לפרקים פסק באמצע פסוק, לפרקים בשליש פסוק, פעם אחרי תיבה אחת ופעם אחרי שתים או שלש תיבות. ובאופן כזה היה מערב דברי חול בדברי קדש, ונשתלבו בו דברים בטלים בדברים הקדושים של נעים זמירות ישראל. וכאשר יצאו האורחים, גמר את כל פרקי תהלים, הלך לישון שינת צהרים, כאשר אמרו הקדמונים: שינה בשבת תענוג.

לא עברה שעה קלה, ונפלה עליו תרדמה, ושנתו נעמה לו. ובשנתו חלם חלום, והנה הוא יושב על יד השלחן בחדרו, והוא רואה שני בני אדם באים, הולכים ומתקרבים אליו, ועומדים לשמאלו, לבושם שחור, צורתם משונה, ופניהם זועפות. עוד מעט ובאו שני בני אדם מן הצד השני, והם נגשים אליו לאט, ועומדים לימינו. מראיהם טוב, לבושם נאה, ופניהם שוחקות. משעמדו אצלו, הביט וראה בידי האנשים העומדים לימינו ספר, שמראהו כספר תהלים שלו. תמה תמיהה גדולה, ואמר לשאול אותם, מהיכן לקחו את הספר אשר בידם. אך בטרם ישאלם, פתחו את הספר, שמו אותו לפניו, ואמרו לו: "יקרא נא בספר תהלים זה". קרא בספר ומצא במזמורים תערובת של מלים, משפטים, פסוקים וחצאי פסוקים, שעל ידיהם נעשו דברי תהילה לדברי תהלה. שירי דוד המלך, המספרים כבוד אל, נשתבשו על ידי שיחות חולין שנשתלבו בתוכן, ונעשו חרוף וגדוף כלפי מעלה. השתומם בקראו את הדברים האלה ושאל:" מי הוא זה ואי זה הוא, אשר מלאו לבו לבלבל את דברי אלקים חיים, ולשבש את הספר הקדוש הזה" ענו שני האנשים אשר עמדו לימינו ואמרו: אתה הוא האיש! מפיך יצאו הדברים היום, בלמדך ספר תהלים, כמנהג אבותיך, עליהם הברכה והשלום. אנחנו הממונים על התפילות והתהלות, היוצאות מפי ישראל בשבתות ובמועדים, עלינו לכנסן ולהביאן לפני כסא הכבוד. כלום נאה לך, שנעלה ספר תהלים זה, שעשית אותו בצלמך ובדמותך, למעלה?" אמר להם: "חלילה וחס! ספר זה טעון שריפה, חוסו נא עלי, ואל תעלו אותו לפני מלך מלכי המלכים".

כאשר שמעו שני האנשים שעמדו לשמאלו את הדברים האלה אמרו: אם הספר טעון שריפה, גם לפי עדותו של בעל הדין, הרי הוא מוקצה, ואסור לטלטלו בשבת, ואיך אתם מחזיקים אותו בידכם?" מיד זרקו אלה את הספר מידם, והוא נפל ונתגלגל על הארץ. אז קפצו שני האנשים, שעמדו לשמאלו, שהיו מלאכי חבלה, הרימו את הספר, אחזו בו ואמרו: "כעת הספר בידינו, ואנחנו נעלה אותו השמימה, מבלי לשאול את פיך, ונראה מה יהיה דינך". משראה האיש את הדבר הזה, ושמע את דבריהם, חרד חרדה גדולה. התנפל לרגליהם והתחנן להם שירחמו עליו, ויניחו את הספר על הקרקע. אך לשוא שחת את דבריו הם ברחו ונעלמו, ושומע לא היה לו. בכה בכי רב, צעק אחריהם, ובצעקתו התעורר, ראה והנה חלום. ותפעם רוחו, כי ידע שחלום אמת הוא בעיניו ראה את כל הדברים שדבר עם האורחים, בעת למדו את פרקי תהלים, והם רשומים ומשולבים בתוך פסוקי המזמורים. ויך לב האיש אותו, בראותו שהוא חרף וגדף את האלהים, ופחד לנפשו מאד, כי מי שלח את לשונו באלקים חיים ונקה?

קם והלך אל החכם החסיד אשר בעירו, וספר לו את כל דברי החלום, וביקש ממנו עצה ותיקון עוד ביום ההוא. שמע החכם את דבריו וראה את דאגתו ואמר לו: אל תדאג אסור להצטער בשבת? ואם חטאת יש תשובה בישראל, ולה' הרחמים והסליחה. תעמוד על רגליך ותאמר שלש פעמים: "מתחרט אני על מעשי הרעים, ואני מעיד עלי את מי שאמר והיה העולם, שמהיום ואילך לא אדבר עוד דברים בטלים בשעה שאעסוק בתורה נביאים וכתובים ובכל דבר של קדושה". ואם תעשה כן, והחרטה תהיה באמת ובלב שלם, ולא תשוב עוד לכסלה, ותנצל מן המשמאילים שפרחו ועלו לקטרג עליך בפמליא של מעלה". כך דבר החכם, נחם אותו וחזק את לבו, והוא קבל על עצמו לעשות כאשר אמר לו. מיד התחרט על מעשיו, והבטיח שלא יחזור לסורו, וישמור את פיו ולשונו, ויבדיל בין קדש לחול בכל אשר יעשה. יצא מאת פני החכם בקידה ובהשתחויה, הלך ושב אל ביתו, ולבו טוב עליו.

במוצאי שבת התפלל מעריב, הבדיל על היין, אמר את הזמירות, ודקדק מאד שלא להוציא מפיו דברי חול בשעת אמירתן. אחרי סעודת מלוה מלכה, עלה על המטה, קרא קריאת שמע שעל המטה וישן. בשנתו ראה, והנה שני האנשים, שהראו לו את ספר התהלים המשובש, והשליכוהו לארץ מחמת מוקצה, רודפים אחרי האנשים שהרימוהו וברחו. הביט אחריהם, ולבו פחד ורעד בראותו, שהספר עוד בידי מלאכי חבלה אלה. אך עוד מעט והוא נרגע, הם השיגו אותם, נלחמו בהם מלחמה קשה, התגברו עליהם ולקחו מהם את הספר. אז חפרו חפירה עמוקה, עטפו את הספר בבד, וגנזו אותו באדמה. אחרי שכסוהו בעפר הארץ, הלכו ונעלמו מעיניו, ולא ידע לאין הלכו. שמח שמחה גדולה, והריע לכבודם, ובתוך התרועה הקיץ משנתו, וראה והנה חלום, וידע שחרטתו חרטה, ותשובתו נתקבלה. ומן היום ההוא והלאה היה נזהר בלשונו, שלא לערבב חול בקדש, לא רק בדבר שבקדושה, אלא אפילו בשיחות חולין. וה' אלהים יביט עלינו משמי מרום, ירחם עלינו בכל שעה ובכל מקום, יראה בענויינו, ויסלח לנו את כל חטאתינו, יצילנו מן השגגות והזדונות, ואם חטאנו ועווינו יכפר לנו את החטאים והעוונות, אמן כן יהי רצון אמן ואמן.

(נפלאים מעשיך, ירושלים, תרע"ב.)

- ה -

הצה"ק משפאליע זי"ע פעל ישועה ליולדת ולולדה ע"י אמירת תהלים בשמחה

להרב משפאליע בא פ"א מתקשה לילד אשר התקשה מאוד. הרב עשה מפעלות גדולים עד אשר אמר הוא עם אנשיו תהילים ע"ז, והי' להרב הנ"ל איש א' פשוט חוני שהי' ממונה ע"ז אשר בכל עת שיראה להרב שאינו בשמחה ונוטה לעצבות קצת אמר לו התיבות האלו האפ טשאק טשאק פאטארע קאזאק ומיד כשהי' אומר לו התיבות האלו נתמלא בשמחה, וכשראה האיש הנ"ל שאומר תהילים הלך באמצע אמרו ואמר לו התיבות האלו ומיד נתמלא שמחה והתחיל לרקוד ונושעה היולדת. אח"כ אמר בזה"ל שמתחילה הי' מחזיק הענין ברע מאוד דהיינו שהיולדת לא היתה יולדת וממילא סכנה לה אך עם התהילים פעל שתלד, אך זה הי' רפואה רק לה והילך הי' ולד מת ועם השמחה פעל כ"כ עד שנולד בן קיימא.

(כתבי הר"ר יאשיא שו"ב, מהסבא קדישא משפאליע זי"ע)

- ו -

הצה"ק ר"ר ברוך ממעזבוז זי"ע הי' דרכו לומר ד' קאפיטעלך כל יום.

הבעש"ט נסע פ"א והי' אצל הרב ר' חיים קראסנער, אדם גדול בימיו ומהסרים למשמעותו, וראה נערה קטנה אצל השלחן ושאל אודותיה ואמרו לו שהיא בת הקדוש בעל שיח ספוני ים שנשארה יתומה מאב ואם ונתגדלה אצלו, א"ל אדבר שידוך לפניו עם ר' שמואל בן הרב הק' אבד"ק טיטיוב שיש לו בן יחיד ותצוה לו משמי שאמרתי שיעשה שידוך הזה ונעשה כן, בעת החתונה נסע הרב ר' חיים קראסנער ואבד"ק הנ"ל שהי' איש קדוש, והיתה שם אשה חשובה וגבירה וכו', ונסעה במקום לקבל פני החתן, ושם הי' האב"ד הגאון מו"ה דוד אבדק"ק קרעמעניץ ושאר קהילות מפורסמים, והי' מתנגד ואמר כתוב בתורה וכו' צריכים לקונסה, ושלח שמש ב"ד שיקחו מלבושי הכלה הארגז והחפיצים במשכון וזה יהי' לבזיון, אך הי' עולם גדול של חסידים ולא הי' יכול להשלים חפצו, ובתוך החסידים הי' בנו של הגאון הרב ר"ד ושמע איך שחסיד א' אמר בלשון קללה על אביו הרוח באביו כנהוג, ובא בבכי' לאביו, ואביו הי' איש גדול מאוד, כשבא חרה לו, ואח"כ אמר בזו הרגע הי' אצלי אבי ואמר שנפסק בב"ד של מעלה שהזיווג לא יהי' להם בנים הגם שהם אינם חייבים כלל, והי' זמן רב ולא הי' להם בנים והתיישב ר"ד ולקח אותם אצלו ומזונות על רבע שנה ואמר לה שתבחר או שתתגרש מאישה ותקח אותו בנישואין אח"ז בכדי שיתבטל הנשואין הראשונים או שתסבב שתרגיז אותו ויקלל אותה לומר הרוח באביך, והתנאי הראשון לא רצתה לקבל ואופן הב' הרגיזה אותו כמ"פ והי' פ"א רצה לקלל ונזכר צורת אביו ולא הי' יכול, ונשארה כך, שמה הי' מרים בילא, אח"כ היתה מאוכלי שולחנו של הרב ר' ברוך כמו בתו והיתה חשובה אצלו מאוד. הרב מאפטא נסע אלי' בכיון פ"א על וויזיט וכן הריזינער. כ"ז שמעתי מר' ישעיה שו"ב מאדעס וסיפר שהכיר אותה ושמע ממנה שהרב ר' ברוך הי' אומר תהילים והי' דרכו לומר ד' קאפיטלאך. פ"א אמר בשבת ה' קאפיטלאך והיא עמדה אחרי הדלת. כשגמר אמר לעצמו רבש"ע דוד המלך האט בעסער גיזאגט פאר דיר ווי איך האב גיזאגט.

- ז -

פ"א אמר, כשיבא מלך המשיח כולם יצאו וידברו עמו בפלפול ואני אשב מבחוץ רק עם תהילים וזוהר שלי, כשאומר תהילים לפי הנראה יצא משיח אלי לשמוע תהילים שלי, מר' ישעיה הנ"ל.

(כתבי הר"ר יאשיא שו"ב דף מב, אות כ"ד, כ"ה, מהצה"ק רבי ברוך ממעזעבוז זי"ע)

- ח -

מעשה נורא שסיפר הה"צ ר' מנחם מענדיל מקאסוב זלה"ה מדוד המלך ע"ה שהזמין לדין עושר גדול על אשר ביזה נושא מים (וואסער טרעגער) שהרבה באמירת תהלים.

בעיר אחת, הרחוקה ממעזבוז ארבעה מילין, ישב עשיר מופלג, שהיה תלמיד חכם גדול, בעל צדקה מפורסם ומוקיר רבנן. לימים, עלה על דעתו לכתוב ספר תורה לשמו, שתהיה כולה בקדושה ובטהרה, שכל מלאכתה תהיה על טהרת הקדש, ולא יוכל איש אחר לכתוב ספר תורה כמותו. מה עשה אותו העשיר? הלך וקנה עגלים, ששתו עוד חלב אמם, והכניסם לדיר מיוחד. השקם והאכילם, והשהם בביתו עד אשר היו פטומים, ואז שחט אותם וחלק את בשרם לעניים, ואת העורות מסר לידי מומחים, יראי שמים, לעבדם ולעשותם קלף לשם ספר תורה. כאשר היה הקלף מוכן ומסודר בביתו, הביא סופר מומחה, חד בדרא, למדן וירא שמים, והבטיחו לתת לו מזונות על שלחנו כל ימי שבתו בביתו, מלבד פרנסת בני ביתו. ישב הסופר בבית הגביר ימים ושנים, ולא עסק בעבודה אחרת מלבד כתיבת הספר, והשקיע את כל מעיניו בעבודת קדש זו עטר את האותיות, וכוון כוונות על כל תג ותג, שעטו, עט סופר מהיר, היה פולט. ככלות הסופר את מלאכתו, והספר היה כלול בהדרו, עשה העשיר משתה גדול, וחגג ברוב פאר והדר את חג סיום ספר התורה הזה. ומפני שרצה לתת כבוד לתורה, הזמין את כל בני העיר לחג הסיום "ברוב עם הדרת מלך", אמר החכם מכל אדם. לפנות ערב התאספו ובאו אל ביתו כל בני העיר, וביניהם היה גם שואב מים אחד, איש תם וישר, שעסק במלאכתו באמונה, והיה רגיל להרבות באמירת תהלים. בעל הבית כיבד את נכבדי העיר למלאות בדיו את האותיות החלולות שהשאיר הסופר, ואחר כך דרש דרשה נפלאה לכבוד התורה ולומדיה.

אחר הדברים האלה, התחילו לחלק חלות לכל הנאספים, שישבו מסביב לשלחנות, וגם לשואב המים, שישב בקצה השלחן נתנו חלת לחם. כראות שואב המים את הלחם אשר לפניו, לא יכול לעצור ברוחו, והלך ונטל את ידיו בחשאי, טרם יטלו ידיהם שאר הקרואים, כי הרעב הציק לו מאד, באשר לא אכל כל היום, גם חשב שאיש לא ישים לב למעשהו זה, מפני שהוא יושב מן הצד. אך לא כאשר חשב כן היה כאשר נטל את ידיו, עבר בעל הבית על ידו, וראה את אשר הוא עושה, וחרה אפו מאד, ויצעק בקול גדול ויאמר: "הדיוט! מדוע אתה קופץ בראש? וכי מפני שאתה מרבה לומר תהלים אדם חשוב הנך? יש בין המסובים אנשי שם, תלמידי חכמים ועשירים, ואתה הולך ונוטל את ידיך לפניהם: לא לחנם אמרו חכמינו זכרונם לברכה: הדיוט קופץ בראש". כשמוע העני את דברי העשיר, שנאמרו בכעס גדול, הניח את החלה על השלחן ויצא מן הבית. כל הקרואים נטלו ידיהם והסבו לסעודה, ואיש מהם לא שם לב לעלבון, שהעליב בעל הבית את שואב המים, וגם לא ראו בצאתו מן הבית. כולם ישבו ונהנו מסעודת מצוה, וספרו איש לרעהו שיחות חולין ודברי תורה, וגם בעל הבית הסיח דעתו משואב המים וישכחהו.

ככלות הסעודה יצאו כל הקרואים והלכו לביתם, ובעל הבית ישב ללמוד את שעורו הקבוע, שהיה נוהג ללמוד מדי ערב בערב. כשהתחיל לעיין בגמרא אשר לפניו, ולירד לתוך עומקה של הסוגיא, שמע פתאום קול קורא אליו מבחוץ. מיד פסק מלמודו, ויצא החוצה לראות מי הוא האיש, הקורא את שמו בחצות הלילה. ויהי בצאתו, ויבט הנה והנה לראות מי הוא הקורא, והנה באה רוח סערה ואחזה בו, ונשאה אותו על כנפיה כמה וכמה פרסאות, והעמידתו במדבר. בהיותו על כנפי הרוח, נתבלבלה עליו דעתו, ולא ידע מה אתו, אך ברדתו וראה את המדבר הגדול אשר לפניו, נפל עליו פחד גדול. וישכב על מקומו מבלי נוע, כי היה כולו שבור ורצוץ, מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, כי נחבט על הקרקע בשעה שנפל משמים ארצה. כששבה אליו רוחו, ונפשו שקטה קצת, נשא את עיניו וראה אור מאיר מרחוק, ויאמר ללכת אל מקום האור, אך לא יכול למוש ממקומו. אולם כאשר הפחד הלך וגדל בלבו, התחזק והתחיל להתנועע לאט לאט, עד אשר הגיע אל בית אחד נשא ורם, שהאור פרץ דרך חלונותיו. וישב בחוץ על יד הקיר, ולא בא אל הבית פנימה, כי אמר בלבו, אין זה כי אם בית שדים או מקום משכן גזלנים. ויתר בעיניו אחרי מקום סתר, להסתר שם מעיני הרואים, והנה שמע קול קורא בבית לאמר: "פנו מקום לדוד מלך ישראל". ולא האמין למשמע אזניו, וחשב שכל זה הוא רק פרי דמיונו, אך תוך כדי מחשבה שמע עוד הפעם את המלים היוצאות מפי הקורא: "ברוך הבא דוד מלך ישראל". כעבור רגעים מספר שמע קול רעש, ותיכף ומיד קראו: "פנו מקום לר' ישראל בעל שם טוב". ויפן כה וכה לראות את פני הבעל שם טוב, אך טרם יראה פני איש, קראו בפנים הבית: "ברוך הבא ר' ישראל בעל שם טוב". ויט אזנו וישמע קול איש בדברו את הדברים האלה לאמר: "מפני מה יושב אדם מישראל בחוץ? ועל שום מה הביאוהו הנה?". ענה דוד המלך ואמר: אני הזמנתי את האיש ההוא לדין, ור' ישראל בעל שם טוב יהיה המליץ שלו". קבל עליו הבעל שם טוב ללמד סנגוריה על אדם זה.

ישבו לדין, ודוד מלך ישראל קם וטען: "כל ימי ביקשתי מאת בורא כל העולמים, שאמרי פי יהיו חשובים לפניו כדברי אלקים חיים, עד אשר זכיתי לקבל הבטחה מפיו, שכל מי שעוסק בפרקי תהלים, הרי זה כאלו הוא עוסק בנגעים ואהלות". ועתה היה בעיר פלונית שואב מים אחד, יהודי פשוט ותמים, שעסק כל ימיו באמירת תהלים, ובא אדם זה והעליבו עלבון גס ברבים, על אשר הוא מרבה לומר תהלים. האיש הזה המרה את פי אל, ואני דורש מכם משפט ולא חסד, למען ישמעו העם וייראו". קם זקן בית הדין ואמר: "לפי הדין ענשו מיתה בידי שמים, אך עלינו לשמוע גם את דברי הסניגור". עמד הבעל שם טוב וטען: "מצד הדין הצדק עם ראש בית הדין, אך אם יעשו כדבריו, יצא שכר הדין בהפסדו, כי איש לא ידע כמה גדולה הוא מעלת אומרי תהלים, וכמה גדול ענשם של כל אלה המקילים ראש באנשים האומרים תהלים יום יום. על כן דעתי היא, שנודיע לאיש הזה את פסק הדין, והברירה בידו לשוב לביתו ולמות על מטתו מיתה בידי שמים, ואיש לא ידע סיבת מיתתו, או שיחזור לביתו ויכין סעודה גדולה, ויזמין את כל בני עירו, כאשר עשה ביום סיום כתיבת ספר התורה, ויפייס את שואב המים לעיני כל העם, ויספר באזניהם את כל אשר קרה לו הלילה, למען ישמעו העם וייראו". הסכים בית הדין לדברי הסניגור, ומיד יצא שליח בית הדין והציע לפני העשיר את פסק הדין, ואמר לו שעליו להודיע תיכף במה הוא בוחר. בחר העשיר בברירה השניה של הפסק, לפייס את שואב המים לעיני כל העדה, ולספר את כל המעשה ברבים. כשקבל עליו את הדין, ורצה לקום ולשאול על הדרך המוליכה אל ביתו, לא יכול למוש ממקומו. הביא לו שליח בין הדין מגן עדן כד מלא מים, רחץ את בשרו במים ההם ושב לאיתנו, ואחר כך בא עמוד הענן והחזירו לביתו.

משהאיר השחר קרא הגביר את בני ביתו, וצוה להם להכין סעודה גדולה בשביל כל בני העיר, ואחר כך הזמין את כל העדה אל הסעודה, וביניהם גם את שואב המים. בשעת הסעודה קם ופייס את שואב המים לעיני כל העדה, וספר באזניהם את אשר קרה לו אמש בחצות הלילה, בעת שבתו ללמוד את שעור הקבוע, אחרי כלות משתה הסיום. וישמעו הנאספים את דברי העשיר, ויפול עליהם פחד אלהים, ויאמרו איש אל רעהו: אכן גדולה היא זכותם של האנשים העוסקים בזמירות דוד מלך ישראל ואנחנו לא ידענו". למחרת נסע הגביר למעזבוז, וכאשר דרכה כף רגלו על סף בית הבעל שם טוב, וראה את פניו נפל לארץ והתעלף. וכשהעירו אותו, והתחיל לספר באזני הרב את אשר קרה לו, ואת אשר ראה באותו הלילה, הפסיקו ואמר אליו: "שתוק, הלא ראיתיך בחוץ בבואי אל בית דין של מעלה". ומאותו היום ואילך, נסע העשיר אל הבעל שם טוב, ולא זזה ידו מתוך ידו, וכל מעשיו היו נחתכין על פיו. בזכותם ובזכות כל הצדיקים, החסידים הישרים והתמימים, נושע ישועת עולמים, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.

(ספורי יעקב, חלק ראשון, הוסיאטין תרס"ד, אות א' ובס' גדולת רבינו ישראל בעש"ט זי"ע, דף ס"ח)

- ט -

מעשה נפלא מענין אמירת תהלים הובא בכמה ספרים הקדושים.

נמצא כתוב כי בשנת קי"ב היה איש מסכן וחסיד, ולא היה כל כך יודע ספר לבד פשוטי המקרא, והיה זקן ונפטר בשיבה טובה, ותוך שלושים יום לפטירתו בא בחלום לחכם אחד מופלג, ונדמה לו שהיה עומד לפניו בתכריכין, וספר קטן בזרועו, אמר לו החסיד האינך האיש אשר קברנו אותך ביום פלוני, אמר לו כן דברת אני הוא, אמר לו ומה הספר הזה בידך אמר לו ספר תהלים, ובאתי להזהירך שתזהיר את בני הישוב ההוא שהייתי דר בו שיבריחו עצמם מן העיר, וימלטו את נפשם, כי כלתה עליהם הרע, כי כל עוד שהייתי דר בו בחיי ששלמתי וגמרתי ספרי תהלים בכל יום זה כמה שנים בזכות זה האריכו בשלוה וניצולו עד הנה, ומעתה אין מי שיגין עליהם, ויהי בבוקר ותפעם רוחו של אותו חסיד ושלח שליח מיוחד לשם במכתב והזהירם. והנה מקצתם היראים דברי החסיד נמלטו וניצולו, ומקצתם נתייאשו מן הפורענות ונשארו שם, ולא השגיחו בדברי החסיד עד שפגעה בהם יד ה'. ומיום ההוא ששמע החסיד דבר זה לא נמנע מלומר ספר תהלים בכל שבוע, על כן אל תרפה ידך ממנו, כי מי שהוא רגיל ודש בו בספר תהלים הוא דוחה כל מיני פורענות וכמה פגעים מעליו ומעל בני ביתו ומעל משפחתו ומכל בני דורו, ומגלגל עליו ועליהם כל מיני שפע ורחמים וחסדים טובות ברכות והצלחות, אשרי הזוכה ומזכה את הרבים עד כאן לשונו.

(עמק המלך דף ט"ו)

- י -

לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי.

(ישעי' כ"ט, כ"ב-כ"ג)

הרבי מהר"ש זצ"ל מציל יהודי ממות לחיים ע"י אמירת תהלים

הרבי מליובאוויטש מהר"ש ז"ל (בן הרבי בעל ה"צמח-צדק" ז"ל). היה נוהג לפרקים קרובים לנסוע במרכבה לטייל מחוץ לעיר. בכפר אחד סמוך לליובאוויץ נמצא מלון של יהודי, והרבי היה עובר בנסיעתו תמיד דרך אותו הכפר, אך מעולם לא התעכב במלון.

פעם אחת נסע הרבי לטיולו, וציוה להרכב להתעכב על-יד המלון. הרבי ירד מעל המרכבה, נכנס לבית, ולא מצא שם איש, מלבד שני ילדים. ניגש אל הילדים, ושאלם:-

והיכן - שאלם הרבי - המלמד שלכם?

- ה"רבי שלנו" - השיבו הילדים - נסע לביתו, כי עכשיו "בין הזמנים" (חודש אלול)

- ומה אתם לומדים? שאלם שוב הרבי.

- אני - השיב הקטן - יודע לקרוא בתהילים.

-הבה - אמר להם הרבי - ואבחון אתכם? הגישו נא לי ספר תהילים.

נתנו לו הילדים ספר תהילים. הרבי פתח את הספר, וציוה להילדים שיקראו בו. פתחו הילדים וקראו בתהילים, ואף הוא, הרבי, קורא עמהם מלה במלה. וכך קראו כולם ביחד כמה פרקי-תהילים.

בינתיים באה עקרת-הבית, אם-הילדים, לביתה. על-יד הבית הרגישה בהמרכבה של הרבי שעומדת כאן, ונתפלאה הרבה. נכנסה אל הבית דרך המטבח, ושמעה את קול הרבי עם הילדים שלה כשאומרים תהילים. לא הרהיבה עוז להיכנס לאותו חדר, ועמדה בהמטבח ושמעה. והקול של הרבי היה כל-כך נוגה ועצוב ומושך את הלב, עד שהרגישה זעזועים נפשיים מבלי דעת מה ועל-מה, ופרצה בבכי רב.

אחרי כן סגר הרבי את התהילים, והתכונן לצאת מן הבית. אבל כשניגש אל הפתח, עמד שם זמן מה, חזר עוד פעם אל הילדים, ואמר:

- הבה, ילדים, נקרא עוד קצת בתהילים.

- ופתחו שוב את התהילים, וקראו שוב כולם ביחד איזו פרקי-תהילים. אחרי-כן אמר להם הרבי "שלום", יצא את הבית, ישב במרכבתו, ונסע לביתו.

והאשה בעלת-הבית נתרגשה מאוד מהמאורע, וישבה וחיכתה לבוא בעלה מדרכו, וספר לו את הדבר.

ובעלה אינו בא. הוא הלך לכפר הסמוך לגבות איזו חובות מהאכרים, והיה צריך לחזור לביתו אחרי הצהריים, וכבר עברו שעה ושעתיים ושלוש מהזמן שהיה רגיל לבוא, ועדיין לא בא. כבר פנה היום, וכבר אתא לילה, והוא איננו. נתפחדו מאוד האם והילדים, ולא ידעו מה לעשות. בשעה השתים-עשרה בלילה שמעו פתאום קולו דופק על חלון הבית, שיפתחו לו הדלת. רצו בבהלה ופתחו את הדלת, והוא נפל מתעלף על הארץ.

כשהתעורר מהתעלפותו, סיפר להם מה שקרה אתו היום. הוא נכנס לבית אחד מבעלי-חובותיו שבכפר, והלה הזמינו ללכת עמו לגורן, מקום שהתבואה החדשה שקצר משדהו מונחת שם, בשביל שימדוד לו תבואה לתשלום חובו, כדרך שהיה נהוג אז בין האיכרים. משבאו לגורן, סגר האיכר את הדלת מבפנים, ואמר להיהודי שהוא רוצה לרצחו. לכתחילה חשב היהודי שהוא משחק, שהרי הם מכירים זה את זה מזמן רב, אבל תיכף נוכח לדעת שהאיכר חושב באמת לרצחו נפש. התחיל היהודי להתחנן אליו ולהתנפל לפני רגליו, וללא הועיל אחת - אמר לו האיכר - החלטתי, ולא אשנה". והאיכר התחיל לחפש בהגורן את הגרזן שלו, בשביל להרוג בו את היהודי, ולא מצאו. נזכר האיכר, שהגרזן נמצא בביתו. ובחששו שמא עד שילך לביתו להביא את הגרזן יברח היהודי, נטל את מוסרות העגלה שנמצאו שם, ואסר בהן את ידיו ורגליו של היהודי בקשרים חזקים, יצא מן הגורן, וסגר את הדלת מבחוץ, לא במנעול אך באיזו יתד פשוטה, והלך לביתו להביא את הגרזן. בינתיים באה אשתו של האיכר, שעסקה במלאכתה בשדה, ונכנסה להגורן, וראתה פתאום את היהודי קשור בחבלים. סיפר לה היהודי את אשר קרהו, והתחיל לבכות במר-נפשו ולבקש ממנה שתתיר את החבלים שהוא אסור בהם. נתבהלה האשה, ולא ידעה מה לעשות. "בעלי - אומרת היא - הוא גזלן נורא, ואם ירגיש שאני היא שהוצאתיך לחפשי, יהרוג אותי". והיהודי אינו פוסק מלעורר את רחמיה עליו, ויעץ לה שאחרי שתוציאהו מהגורן תלך בחזרה להשדה, וכשתראה שבעלה הולך מן הבית להגורן, תלך היא לקראתו מן השדה, ותעשה את עצמה כאילו עכשיו היא שבה מן השדה אל הגורן, ולא יחשדנה בעלה כלל, שכבר היתה קודם בגורן. לא יכלה האיכרה סוף סוף לעמוד בפני תחנוני היהודי, כי נכמרו רחמיה עליו, עמדה והתירה את מוסרותיו והוציאתו מהגורן, ושבה להשדה כעצת היהודי. קודם יציאתו מהגורן יעצה להיהודי, שלא ילך תיכף בדרך הסלולה הביתה, כי כשיבוא בעלה ויראה שהוא איננו, ודאי שירוץ אחריו להשיגו, ויהרגנו בדרך, ולכן ילך לפי שעה להתחבא בין ערימות העשבים שבשדה, וכשיבוא הלילה יצא משם וילך לביתו. היהודי עשה כעצת האיכרה, וכעבור זמן-מה הרגיש שהאיכר רץ, כשהוא מלא חימה, לחפשו. אימת-מות נפלה על היהודי.

בעוד רגעים אחדים הרגיש שהאיכר עומד ממש על-ידו, וכבר חשב שבא קצו, אך העשבים חפפו עליו, והאיכר לא ראהו. הסתובב האיכר זמן-מה בדרך, וכשראה שהיהודי איננו, שב בחמתו לביתו. כשהגיע זמן החשיכה יצא היהודי ממחבואו, כשהוא מטפס בין השיחים לאט לאט, מחשש שמא ימצאנו שוב האיכר, עד שבדי עמל בא בשעה מאוחרת בלילה לביתו.

וכשספרה האשה לבעלה את המאורע עם הרבי, הבינו היטב את פשר דבר התהילים שקרא הרבי פעמיים עם הילדים: בפעם הראשונה של קריאת התהילים ניצלו מהסכנה שבגורן. ובפעם השניה - מהסכנה שבין עשבי-השדה.

(סיפורי חסידים)

- יא -

קטע ממכתב לא' מאנ"ש ע"ד גודל הענין של אמירת תהלים ובו מובא ספור נפלא מכ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע בענין זה

...וברור הדבר אשר האנשים הפשוטים המצטיינים באמונתם הטהורה בתמימות אמירתם מזמורי תהלים, בהשתתפותם לשמוע שיעורי הלימודים, בהשתתפותם בועידת רעים ומקיימים מצות אהבת ישראל בחיבה ובחדוה הן המה השעשועים דגן עדן, והן המה אשר בהם האדמורי"ם יתפארו.

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע הי' מקרב את האנשים פשוטים היראי אלקים ומחבבם ביותר, ושיטתו זאת היתה ידועה ומפורסמת לכל, וזאת היתה סיבה גדולה שהתרחבו מקושרי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע בתוככי ההמון בזמן קצר, כידוע כמה סיפורים בזה.

אמנם גדולי התלמידים הצדיקים הגאונים לא הי' דעתם הקדושה יכולה לקבל זאת, ואף כי פעמים רבות שלחם כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט, להתלמד ענינים שונים במדת התמימות, בטחון, אמונה פשוטה, אמונת חכמים, אמונת צדיקים, אהבת ישראל והדומה, מאנשים פשוטים, בכל זה לא יכלו לקבל הנהגה זו בכלל, ובפרט אשר גם הן יעשו כן.

כנהוג אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, היו האורחים הבאים סועדים אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע רק שתי סעודות מהשלש סעודות דש"ק, כי סעודה אחת מיוחדה רק בשביל התלמידים חבריא קדישא ואז לא הי' הרשות להאורחים לבוא, גם לא לעמוד מרחוק.

פעם באחד משבתות הקיץ אירע מאורע אשר הבהיל והרעיד את כל תלמידי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע והחבריא קדישא.

על ש"ק ההוא באו הרבה אורחים ובהם אנשים פשוטים בעלי מוכסן, עובדי אדמה, בעלי מלאכה, סנדלרים, חייטים, נוטעי כרמים וגנות, מגדלי בהמות ועופות, סוחרי שוב וכדומה.

בשבת קודש ההוא בסעודת הלילה הראה כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע התקרבות גדולה להאורחים האנשים הפשוטים, להאחד נתן בכוסו מעט מיין הנשאר בכוסו מקידוש, להשני נתן הכוס המיוחד שלו אשר יקדש, לאחדים נתן פרוסת לחם מאותן הלחמים אשר בירך עליהם ברכת המוציא, ולאחדים נתן דגים ובשר מאת המונח בקערתו ועוד קירובים שונים שהפליא את כבוד קדושת החבריא קדישא למאד.

האורחים בידעם כי לסעודה השני' אין להם רשות לכנוס לכ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע להיותה הסעודה המיוחדת בשביל החבריא קדישא, הנה אחרי אכלם סעודת ש"ק התקבצו בבית הכנסת של כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, ולהיותם אנשים פשוטים ביותר, שלא ידעו מאומה רק אמירת עברי דחומש ותהלים, התחילו כל אחד ואחד לאמר תהלים.

המאורע הלזה הי' בשנות תקי"ג-תקט"ו, בעת אשר בין תלמידי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע כבר היו הגאונים המפורסמים כמו הרב המגיד ממעזריטש והרב הגאון מפולנאה ועוד.

כשישב כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע לסעודה שני', סידר את כ"ק התלמידים החבריא קדישא איש איש על מקומו בסדר מסודר כרגיל אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, אשר הכל הי' בסדר מעולה, וכשישבו מעט זמן התחיל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע לאמר תורה והחבריא קדישא מתענגים בנועם אלקי.

הסדר הי' שהיו מזמרים בשיר ונגונים שונים, וכראות החבריא קדישא אשר כ"ק מורם ורבם הבעש"ט נ"ע רוחו טובה עליו, הנה גדל שמחתם ועליצות נפשם הקדושה, בחדוה ובטוב לבב על כל הטוב והחסד אשר עשה הוי' אלקינו עמהם, וזכו להיות מתלמידי קדוש ה' מורנו הבעש"ט נ"ע.

ואחדים מהחבריא קדישא הרהרו אשר עתה הוא טוב מאד, אבל לא כן הוא כאשר מתקבצים האנשים הפשוטים, הבלתי מבינים כלל מה שכ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע אומר, והרהרו מדוע כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע מקרב את האנשים בקירובים נעלים ונשגבים כאלו, לתת מיינו בהכוסות שלהם, ומה גם לתת את כוסו המיוחד לאחד מהאנשים הפשוטים.

עודם טרודים במחשבותיהם אלו, ראו אשר פני כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע נעשו רציניות, והתדבק בדביקות גדולה, ומתוך הדביקות התחיל להגיד: שלום שלום לרחוק ולקרוב, ואמרז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים שם, צדיקים גמורים אינן עומדין שם, ודקדק הנוסחא צדיקים גמורים, וביאר כי ישנם ב' דרכים בעבודת השי"ת עבודת הצדיקים ועבודת הבעלי תשובה, ועבודתם של האנשים הפשוטים הוא בדרגא דבעלי תשובה, להיותם בהכנעה ושפלות בעצמם כעין חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא.

כשגמר כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע את התורה התחילו לזמר שירים ונגונים שונים, והתלמידים מהחבריא קדישא אשר הרהרו תחלה אודות הקירוב הגדול שהראה כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע להאורחים האנשים הפשוטים, שהוא במעלה נפלאה כעין מעלת עבודתם של בעלי תשובה על מעלת עבודת הצדיקים גמורים.

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע הי' בדביקות עצומה, וכאשר גמרו לנגן פתח את עיניו הקדושים, והסתכל בפני קדש כ"ק התלמידים החבריא קדישא בהסתכלות מרובה, ואמר כי כל אחד ואחד מהחבריא קדישא יתן יד ימינו על כתפו של חברו היושב אצלו, באופן אשר כל החבריא קדישא היושבים סביב השלחן, יהיו משולבים אלו עם אלו כמו שישבו משני עברי השלחן הקדוש והטהור.

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע ישב בראש השלחן, ואמר להם לנגן איזה ניגונים כשהם יושבים משולבים, וככלותם לנגן ציוה עליהם כי יעצמו עיניהם ולא יפתחום עד אשר יצוה להם, וישים את שתי ידיו הקדושים, יד ימינו על כתף התלמיד היושב מימינו, ויד שמאלו על כתף תלמידו היושב משמאלו.

לפתע פתאום שמעו כל התלמידים שיר וזמרה נעימה ועריבה בלולה עם קול תחנונים המחריד את הנפש, זה מזמר ואומר, אוי, רבונו של עולם, אמרת ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים, וזה מזמר ואומר, אוי, רבש"ע, בחנני ה' ונסני, צרפה כליותי ולבי, זה ישיר ואומר, טאטע הארציקער חנני אלקים חנני כי בך חסי' נפשי ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות, וזה ישיר ואומר, אוי געוואלד זיסער פאטער אין הימל, יקום אלקים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו, זה יצעק בקול מר ואומר, טייערער טאטע, גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחי' את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלקי, וזה יצעק בקול תחנונים ואומר, ליבער פאטער דערבארעמדיקער טאטע, שובנו אלקי ישענו והפר כעסך מעמנו.

החבריא קדישא השומעים קול השיר והזמרה של אמירת תהלים זוחלים ורועדים, ואם כי עיניהם הקדושים עצומות, הנה דמעותיהם נגררות מעצמם, ולבם שבורה ורצוצה מקול תחנוני בעלי השיר והזמרה וכל אחד מהחבריא קדישא מתברך בלבבו כי יעזרהו השי"ת שיזכה לעבוד את ה' בכעין זה.

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע הסיר את ידי קדשו מעל כתפי שנים התלמידים אשר ישבו מימינו ומשמאלו ואטם אזניהם מלשמוע עוד בקול השיר והזמרה באמירת מזמורי תהלים כבתחלה, ויצו להם כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע אשר יפתחו עיניהם הקדושים ואשר ינגנו כפי אשר אמר להם איזה ניגונים לנגן.

בעת ההיא ששמעתי את השיר והזמרה דאמירת מזמורי תהלים - מספר כ"ק מורנו הרב המגיד לכ"ק רבנו הזקן - הי' לי כעין שפיכת הנפש וגעגועים גדולים באהבה בתענוגים אשר כמוהו לא זכיתי עדיין עד אז והפאנטאפעל שלי היו רטובים מזיעה ודמעות של תשובה פנימית מעומקא דלבא.

כשפסק כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע לנגן כרגע נשתתקו כל החבריא קדישא וכ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע הי' בדביקות גדולה משך זמן, ואחרי כן פתח עיני קדשו ויאמר: השיר והזמרה אשר שמעתם הוא השיר והזמרה של אנשים פשוטים האומרים תהלים בתמימות מקרב לב עמוק באמונה פשוטה.

ואתם תלמידי קדושי עליון הביטו וראו, ומה אנחנו שאין אנו אלא רק שפת אמת (ראה תניא פי"ג, לקו"ת ר"פ בהר, שיחת שמח"ת תר"ץ מהד"ת אות ד) כי הגוף אינו אמת, ורק הנשמה היא אמת, וגם היא אינה רק חלק מן העצם שלכן נקראת שפת אמת, בכל זה הנה גם אנחנו מכירים את האמת, מרגישים את האמת ומתרגשים מן האמת בהתפעלות עצומה, כל שכן וק"ו השם יתברך ויתעלה שהוא אמת לאמיתו, מכיר את האמת דאמירת תהלים של אנשים פשוטים.

כ"ק רבנו הזקן מספר להוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק צמח צדק, אשר כ"ק מורו ורבו מורנו הרב המגיד אמר לו, אשר זמן רב הי' בצער גדול על אשר הרהר אז אחרי רבו, ועשה כמה תיקונים לתקן דבר זה ולא יכול להרגיע את עצמו מדוע הרהר אחרי רבו.

באחד הלילות ראה מחזה נעלה ונשגב, - מה המחזה לא סיפר אז כ"ק רבנו הזקן לכ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק צמח צדק, כי אם בשבוע שקודם הסתלקותו סיפר לו, - בהלכי חזרה - מספר כ"ק מורנו הרב המגיד לכ"ק רבינו הזקן - בהיכלות דגן עדן עברתי דרך היכל אחד אשר תינוקות של בית רבן יושבים ולומדים חומש, ומשה רבינו יושב בראש השולחן.

כל התינוקות אשר בהיכל ההוא למדו פרשת לך, ואחד התינוקות אמר בקול רם הכתוב ויפול אברהם על פניו ויצחק, ויאמר בלבו הלבן מאה שנים יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, ומשה רבינו מסביר להם להילדים כי כל הפירושים (ראה בראשית רבה פמ"ז, ד.) אמת הם, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו, ואם תאמרו איך אפשר הדבר אשר אברהם יהי' מסתפק במאמר השם, תדעו אשר זהו מצד הגוף ואשר גם גוף קדוש בשר הוא.

אז - מספר כ"ק רבינו הזקן לכ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק צמח צדק - כשמוע כ"ק מורי ורבי אשר מצד הגוף יכולים להיות כמה מחשבות והרהורים הבאים בדרך ממילא ומאליו הנה זה הרגיע את רוחו של כ"ק מורי ורבי נ"ע.

למותר להגיד כי מאז ועד עתה הנה נשתנו הדברים, ואם כי בחסדי א-ל עליון בדורותיהם של הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הוסללה המסילה והתרחבה ת"ל הדרך סלולה דתורת החסידות ודרכי החסידים, אבל בזמננו זה הלא נתמעטו המוחות ונתקטנו ונתכווצו הלבבות הן בהשכלה הבנה והעמקה והן בההתעסקות בעבודה שבלב ובתיקוני המדות.

אמנם האמונה הטהורה והתמימות החביבה, הנה בחסדי א-ל עליון ובזכות הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הנה כמאז כן עתה כוחן רק להחיות בחיות פנימי בתורה, קיום המצות וקנין המדות טובות.

(קובץ מכתבים)

- יב -

הצה"ק ר"ר אלימלך זי"ע התארח אצל צדיק נסתר, וכשהצדיק נסתר אמר תהלים ראה ר"ר אלימלך איך שדוד המלך ע"ה מנגן בכינור ועליה רשומים באש אדומה פרקי תהלים עם הטעמים.

הרב הצדיק ר' אלימלך מליזנסק, בעל נועם אלימלך, היה מגדולי הצדיקים בדורו. אך זמן רב לפני שנתפרסם שמו ברבים, לא ידעו חבריו אם את החסידים הוא נמנה, אף כי התנהג כבר בחסידות בצנעא. ובהגיע שעתו להגלות, קשה היה עליו הדבר כקריעת ים סוף, כי לא ראה עצמו ראוי לאיצטלא זאת. מה עשה? הלך וקבל עליו עול גלות, ונדד מעיר לעיר ומכפר לכפר. וכשיצא לדרך יצא על מנת שלא לשהות בשום מקום יותר מעשרים וארבע שעות. ומכיון שהטיל על עצמו חומרה יתירה זו, הקפיד לקיימה בכל חומר הדין, ועיר שלן בה לילה נפסלה בלינה אחת. וכדרכו לפנים בהצנע לכת כן דרכו כעת, אלא שנתוספו עליה נדודי הדרך ויסורי הגלות. כך נדד ממקום למקום, מקלו בידו וילקוטו על שכמו, עני נודד כשאר העניים, המצויים לרוב בערי ישראל, ומצפים לשלחנם של אחרים, ואיש לא ידע מי הוא ומה מעשהו, עד אשר נתגלה והיה לרבן של ישראל.

בימים הם נתגלגל ובא, אחרי טלטולי דרך מרובים, לעיר אחת בשעה מאוחרת בלילה. כל היום הלך בלי הפסק, גשם קר ודק ירד מן השמים וחדר לתוך עצמותיו, והלילה ליל חושך וארוך, אחד מלילי שלהי מרחשון הגשומים. והעיר אשר פגע בה בדרכו, ועליו ללון שם, קטנה וזרה, אין בה לא מכר ולא מודע, ושמה פשיבורסק. הוא בא לעיר סמוך לחצות הלילה, והעיר שרויה כולה בגשם, בבוץ ובאפלה, אף נקודת אור זעירה לא תראה בה. מעולם לא היה עוד באותו מקום, אינו יודע את הרחובות ואינו בקי בשבילי הסמטאות, וקל לו לאדם זר, שאינו רגיל בהם, להכשל בלכתו בלילה, וליפול על כל מדרך כף רגל. אך מה יעשה? אין הברירה בידו, והוא הולך וממשמש בו בחשך. מקלו מגיד לו אם אין לפניו מכשול בדרך, ועיניו תרות אחרי בית שאור מציץ מחלונותיו, שיכנס ויבקש רשות מאת בעליו ללון שם. לא ישאר בעיר אף יום אחד, ינוח רק הלילה, ומשיעלה עמוד השחר, יקום, ישהה שעה אחת, יתפלל שחרית, ואחרי כן ימשיך דרכו הלאה, גם אם הגשם לא יחדל. אבל הוא מחפש לשוא, לכל פינה אשר עיניו פונות חשך ועלטה, השמים ממעל קשורים בעבים מגשימים, הארץ למטה רבוצה בביצה שחורה ורטובה, והבתים אשר עליה סגורים ומסוגרים, אין קרן אור בוקעת דרך חלונותיהם המוגפים. הסתובב בחוץ שעה ארוכה, והגשם יורד טפה אחר טפה ומרטיב והולך, ואין הוא רואה בית מאיר. התחיל מצטער, אך מיד הרגיש בצערו מעין קטרוג על ישראל, כאלו בא הוא בטרוניא עמהם, שאין ביניהם חס ושלום בית פתוח לאיש צר ומצוק. ותוך כדי מחשבה אמר בלבו: אי אפשר לה לעיר שיהודים דרים בה, שלא יהא אחד מהם נעור בלילה ושונה, השני יקום לתקון חצות, והשלישי ישכים ויאמר פרק תהלים. ואם הם אינם מצויים בבתיהם הרי הם בודאי בבית המדרש, בבית קר ובבית המדרש חם, התנור מוסק, נר תמיד מאיר, הדלת פתוחה, וכל הרוצה להכנס בא ונכנס". ובחשבו ככה אמר לילך ולחפש את בית המדרש, יבוא אל בית ה' וילון הלילה.

עיף ויגע הולך הוא בחשך, ורגליו בוססות בטיט חוצות מבלי לדעת לאן הן מוליכות אותו, וכל רגע כשעה בעיניו. ובלכתו, ראה פתאום שביב אור מנצנץ מרחוק, ושמחה באה בלבו. הלך לאור הנר, ולא סר עיניו ממנו, עד אשר בא לחלון קטן, הקבוע בבית אחד, העומד בפני עצמו, הרחק משאר בתי העיר. בראשונה חשב שמצא את בית המדרש, אך כאשר רצה להכנס ומצא את הדלת סגורה, אמר אין זה בית אלקים. נגש אל החלון הקטן, הזורע אור סביבו, והקיש באצבעו על הזגוגית. מיד נשמע קול גבר מבפנים, קול רך השואל: "מי שם?" השיב ואמר: "יהודי שבא לעיר, ואין לו פה לא קרוב ולא גואל, והוא מבקש מחסה ומגן מפני הגשם והקור". עוד לא הספיק לגמור את דבריו, נשמע קול חריקת בריח בהסוגו לאחור, והדלת נפתחה לרוחה. בא אל הבית פנימה, ואיש אחד קיבל אותו בסבר פנים יפות, נתן לו שלום והוא השיב לו שלום. אחר כך שאל את האיש: אולי אוכל ללון פה הלילה?" ענה ואמר: "מדוע לא? מצות הכנסת אורחים, שאברהם אבינו, עליו השלום והברכה, נשתבח בה, הגיעה לידי בהיסח הדעת ולא אקיימנה? אך בטרם ישכב אדוני, יסעד לבו פת לחם וישתה כוס חמין, הלא מן הדרך אתה בא, ולבי אומר לי שלא אכלת ארוחת הערב". מששמע האורח את דברי בעל הבית וראה את סבר פניו אמר: אמת נכון הדבר, כל היום לא בא אוכל אל פי, כי לא מצאתי בכל הדרך פונדק יהודי, שאוכל לטעום אצלו דבר מה. ישבתי בתענית כל היום בעל כרחי, וברוך הוא וברוך שמו, שרחם עלי והביאני לבית יהודי, הרוצה לקיים את מצות הכנסת אורחים במלואה, באכילה, שתיה, לינה". התחיל בעל הבית לערוך את השלחן, והאורח הביט סביבו וראה שלחן גדול עומד בתוך החדר. על השלחן עששית דולקת, ועל ידה קסת סופר מלאה דיו שחורה, וסביבה נוצות כנף, מהן עשויים קולמוסין ומהן לא עשויים. ואצל הקיר, שיש בו פתח לחדר שני, עומד ארון פתוח, ובו מונחים עורות מעובדים, מינים ממינים שונים, מהם קלף מהם גויל ומהם דיפתרא, חלקם מגוללים כמו ספרי תורה וחלקם כרוכים ומקושרים בחבלים דקים. על יד הקיר השני עמדה מטה מוצעת, והכר והכסת אשר בה ממועכים ובלתי מסודרים, ניכר שבעליהם שכבו עליהם, וברדתם מעל המטה הניחום כמו שהם. בין כך ובין כך ערך בעל הבית את השלחן והזמין את האורח לסעודה. עשה האורח מה שאמר לו בעל הבית, הניח את ילקוטו, נטל ידיו, ישב ואכל כדי שבעו, וברך ברכת המזון. משברך אמר לו בעל הבית: "הנה המיטה, שעה קלה לפני בואו ירדתי ממשכבי, יואל כבודו לפשוט את בגדיו, יעלה על המיטה, ישכב וינוח מעמל הדרך". לא הרהר הרבה, פשט את הבגדים העליונים ואת הנעלים, נטל ידיו וקרא קריאת שמע שעל המטה, עלה ושכב, ולא עברו רגעים מספר, ונפלה עליו תרדמה ויישן.

אחר הדברים האלה, נכנס בעל הבית לחדר השני, הוציא ספר מארון הספרים, חזר וישב על יד השלחן, פתח את הספר ועיין בו. התחיל קורא בספר והדברים לא נתישבו על דעתו, קרא כאדם הקורא בספר מתוך אונס, כי מימיו לא היה רגיל לקרוא בשעה זו בספרי עיון. אך לאט לאט תפש את דברי המחבר הקדושים, ירד לסוף דעתו, ונפשו התרחקה מעולם ההרגלים והלכה שבי אחרי הרעיונות, הבוקעים ועולים מתוך האותיות הזעירות. כך ישב שקוע בספר ונתבשמה דעתו עליו, נהנה מדברי המחבר כאלו נתונים הם מסיני, ושכח עולם ומלואו. באותה שעה שמע נחרתו של האורח, והתעורר כמו מחלום. אז קם, סגר את הספר, והתחיל לומר תהלים בעל פה. קולו היה ערב, וכל דבור ודבור שיצא מפיו הנעימו בזמר, והיה דומה כאלו השכינה מדברת מתוך גרונו. המלים יוצאות בנעימה מיוחדת, והן חיות ומאירות כביום הנתנן, אש לוהטת בהן ובנפש אומרן. קול צח וצלול משתפך בחלל, ומזמורי תהלים נשאים על גלי הנעימה בקדושה ובטהרה, וממלאים את החדר אור וחום. נזדעזע האורח לשמע קולו של בעל הבית, שנכנס לתוך אזניו מאליו, התעורר משנתו, פקח את עיניו וראה כי החדר מלא אור. מהר ונטל ידיו, לבש את בגדיו, ירד מן המטה, ניגש אל השלחן, עמד והקשיב, והוא כולו אחוז תמהון. דומיה בכל הבית, לא נשמע רק קולו של בעל הבית וחיתוך דיבורו הנאה. קסם בפיו, ומוצא שפתיו רינה, והאורח עומד בפה פעור, מביט ומאזין. רגיל הוא באמירת תהלים, כל הפרקים שגורים בפיו בטעמיהם, וכבר שמע זמירות דוד המלך מפי צדיקים וחסידים, אך אמירה כזאת לא האזינו אזניו. נופת תטופנה שפתי האיש, קולו נעים ונגינתו ערבה. ומזמורי תהלים היוצאים מפיו חן שמים להם, ודומה כאלו הם יוצאים מכנורו של דוד המלך עליו השלום. ובעל הבית השקיע עצמו בשירי אלקים חיים, ולא ראה ולא ידע את אשר סביבו, לבו נתון למזמורים המשיבים את נפשו. וברדת האורח מן המיטה לא שמע את תנועותיו ופסיעותיו, ולא הרגיש כלל אם הוא עומד עליו, מאזין ומקשיב בדומיה לכל הגה היוצא מפיו. אך לפתע פתאום החלה רוח סערה מנשבת בחוץ, תריס החלון שלא היה מוגף הסתובב על ציריו ברעש, ובעל הבית פסק את זמירותיו, וראה את האורח כשהוא עומד על יד השלחן שקוע במחשבותיו. הסתכל בו ואמר: "מה לך פה חביבי? הלא קור בחדר, ואתה עייף ויגע מן הדרך. תסלח לי על אשר העירותיך מן השינה באמרי פי, לך שוב אל המיטה, תשכב ותנוח ושנתך תנעם לך". אך האורח עמד כאבן דומם, לא השיב דבר ולא זז ממקומו. כראות בעל הבית את זאת, החזיקו בידו והחזירו אל המטה, השכיבו וכסה אותו היטב, חזר וישב על יד השלחן, פתח את הספר המונח לפניו ועיין בו. האורח נרדם שוב בשכבו במטה החמה, כי היה עיף מאד, ובעל הבית התחיל עוד הפעם לומר תהלים כמנהגו. כעת הנמיך את קולו, ואמר את הפסוקים בחשאי, למען לא יעורר את האורח משנתו. אולם בשעת האמירה התלהב, וכל שהפליג בדברים לבו נגרר אחריהם יותר ויותר, ושכח את האיש אשר עמו בבית. נפשו אמרה שירה לא-ל חי, וקולו הלך והתגבר, הלך והתפשט, והאורח נתעורר שוב. לא עברו רגעים מספר והוא עמד על השלחן כבראשונה. אך הפעם ראה אותו בעל הבית מיד, ורמז לו באצבעו, בלי אומר ודברים, שילך וישוב למקומו. האורח שב אל המטה, ובשכבו על משכבו, נדדה שנתו מעיניו. הוא שוכב על מקומו במנוחה, עיניו עצומות, והרואה אותו יאמר שהוא ישן, אך לבו ער. המתין בעל הבית קצת, ואחר כך חזר לומר תהלים ממקום שפסק. ואמירתו היתה בלחש ובנעימות, והדברים נכנסו ללב האורח, השוכב בעינים עצומות, נים ולא נים, הוזה וחולם, ונפשו מתמוגגת מרוב תענוג. באותה שעה היה דומה לו, שקול כנור נשמע בחדר, והנגון היוצא מן הכנור פולט מזמורי תהילים, והם מרחפים ומפזזים באויר. פקח את עיניו וראה כי איש צעיר נמצא בחדר, פניו כפני רועה, והוא נער אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי. עומד הוא סמוך לבעל הבית ומנגן בכנור, אש לבנה מלהטת ממעל לראשם, ועליה רשומים באש אדומה פרקי תהלים עם הטעמים. בראותו את זאת נפל עליו פחד גדול, ומרוב פחד נתבלבל וקפץ מן המטה בבהלה. מיד נעלמה דמות הנער הרועה, ואתה נעלמה גם האש מלמעלה, ובעל הבית הביט סביבו וראה את האורח בקפצו מן המטה. אז לא יכול בעל הבית להתאפק, נזף בו על אשר הוא מפריע אותו בעבודתו, מפסיקו זו הפעם השלישית, ופקד עליו לילך לישון. נבהל ומשתומם עמד האורח, נסה לדבר ולא ידע לפתוח את פיו. כעבור רגעים מספר התאושש ואמר: "דברים נכונים, על האורח לעשות מה שבעל הבית אומר לו, אך יאמר לי אדוני, וכי אפשר לו לאורח לישון במנוחה, כשהוא רואה את דוד המלך עומד על יד מארחו, בשעה שהוא פותח את פיו ומזמר מזמורי תהלים?". כאשר יצאו הדברים מפי האורח נזדעזע בעל הבית ואמר בקול: "מי אתה? אין זה כי אם "מלך". אמר האורח: "ומי אתה? אין זה כי אם משה". ותוך כדי שאלה ותשובה, נפלו איש על צוארי רעהו מרוב שמחה, ונתודעו זה לזה, ישבו על יד השלחן ועסקו בענינים העומדים ברומו של עולם עד עלות השחר.

ומאותה שעה ואילך היו לידידים, ואף שר' אלימלך היה גדול בשנים, ולא היה בן גילו של ר' משה, נזדווגו זה לזה באהבה וריעות. וכאשר חזר ר' אלמלך לביתו, ואורו התחיל מאיר, היה ר' משה תלמיד חבר לבעל נועם אלימלך, ולא זזה ידו מתוך ידו כל ימי חייו. כן נזכה כולנו להתאבק בעפר רגלי צדיקים, להנות מזיום ומאור תורתם, שהיא נאה להם ונאה לעולם, ולקיים את דברי אלהים חיים, אמן כן יהי רצון, אמן ואמן.

(מפי השמועה. ועיין בספר כתר היהודי, ירושלים, תרפ"ט)

- יג -

מעשה נורא מהרה"ק רבי יחיאל מאיר מגאסטינין זי"ע איך שהציל יהודי שהגיע לו י"ב שנים תפיסה רח"ל.

בעיר איניאווע הי' איש אחד (פארבער) ובהעיר הי' נער עכו"ם אחד שתוקי בלי אב ואם. והשונאים הסיתו את הנער שיצעק על היהודי הלז אב" וכן הי' בכל פסיעה איך שהלך היהודי רדף אחריו הנער וצעק עליו אבי אבי והי' להיהודי הזה בושה גדולה. ובין כך ובין כך נטבע הנער בהנהר, והעידו גוים אחדים שהמה ראו שהיהודי הלז טבע אותו מסיבת הבושה ויצא משפטם שהיהודי מגיע לו י"ב שנים קאטריגע לבד פאשעדלעניא אח"כ. ונסעו לגאסטינין. וצוה להם לעשות אפעלאציע ולומר כל תהלים עד גמירא בלי הפסק (כדרכו בקודש) ולהדליק בעבור ר"מ בעה"נ, ולהודיע את הרבי זצללה"ה יום האפעלאציע. בקיצור שזכה בדין לגמרי זי"ע ועכי"א.

(שיח שרפי קודש דף י"ט, אות קע"ט)

- יד -

הצדיק רבי יחיאל מאיר מגאסטינין זי"ע לכל מי שדרש בעצתו צוה לומר תהלים

פ"א באמצע שבוע צוה להמשמש לאסוף הקהל לאמר תהלים ולהדליק נרות. ושום אחד לא ידע מה קרה רע ח"ו. ולאחר איזה ימים נפל שריפה בעיר ונשרף ביתו ועוד. ונתן אז שבח להשי"ת שיצא הגזר דין על זה והי' נראה שהי' לו איזה חלום רע ר"ל: הכח שהי' לו בעניני פראצעסן הוא אין לשער. ולכל מי שדרש עצתו צוה לומר תהלים. וקרה כמה פעמים שבאם הדורש עצתו הי' חסיד, והתווכח עם הרבי שבלאו פקודתו ג"כ הוא אומר תהלים וע"ז הי' בהקפדה, אם אחר סירב לו. וכ"פ אמר הרבי זצללה"ה שאחד מאלף מהבעלי בתים שלא ישמור פקודתו, ואחד מאלף מהחסידים שישמור כתקנה פקודתו.

(שם, אות קפ"ט)

- *טו -

הרה"ק רבי יחיאל מאיר ליפשיץ זצ"ל מגוסטינין הי' ידוע בהכינוי, "דער תהלים איד"

הרה"ק רבי יחיאל מאיר ליפשיץ זצ"ל מגוסטינין, מגדולי תלמידיו של הרה"ק רמ"מ מקאצק זצ"ל, היה ידוע בהכינוי, דער תהלים איד, כי הוא היה דבוק מאד באמירת תהלים, וכן הי' דרכו בקודש לצוות על השומעים לקולו, להרבות באמירת תהלים בכל עת מצוא, הן בחול והן בשבת ומועד, וכן בעת ששון וחדוה, ובפרט בעת יגון ושעת מצוקה. ולפי מהותם של האנשים שבאו אליו, ולפי טיבה של הישועה המבוקשת, לפי כן הי' מצוום על אמירת תהלים, לאחד הי' מצוה לומר פרק אחד, ולאחר חמשה פרקים, ולאחרים כל ספר תהלים. וצדיקי הדור אמרו שבוקע שחקים וקורע גזירות רעות בכח אמירת תהלים שלו. והרה"ק מקאצק אמר שהוא עושה עבודה גדולה עם אמירת תהלים שלו כמו עבודה שהי' עושה הכהן הגדול לפני ולפנים.

(דרך צדיקים)

- טו -

הצדיק הק' מקאצק זי"ע אמר: אם דוד המעה"ש הי' עושה כל ספר תהלים על הסדר היו יכולים להחיות מתים

שמעתי בשם הרה"ק וכו' הר"ר יחיאל מאיר מגאסטינין זצ"ל, מה שצוה תמיד לומר כל ספר תהלים להתפלל עבור החולה או על כל צרה שלא תבא ח"ו, אמר כי הרה"ק וכו' הרר"מ מקאצק רבו זצ"ל אמר אם דוד המע"ה הי' עושה כל ספר תהלים על הסדר היו יכולים להחיות מתים במאמר כל ספר תהלים, והי' מדייק מדברי רבו הק' באם שאדם אומר כל ספר תהלים אפי' הוא אינו על הסדר עכ"פ יוכל לרפאות החולה או להנצל משאר עקתין בישין ר"ל, והבן.

- טז -

הצה"ק ר' יחיאל מאיר מגאסטינין זי"ע התפלל ט"ו שנים עד שענו לו מן השמים

עוד שמעתי בשמו הק', שפ"א בא אדם לפני הרה"ק וכו' וסיפר לפניו את צרת נפשו ודחקותו וצוה לו הרה"ק שיתפלל להשי"ת ויאמר כל ספר תהלים כדרכו בקודש, ואח"כ בא לפניו אותו האיש ואמר לו שקיים את דבר קדשו ועוד לא נענה מן השמים, והשיב לו הרה"ק אשר גם הוא בעצמו הי' לו פ"א דבר נחוץ מאד והוצרך לישועה, והתפלל להשי"ת ט"ו שנים עד שענו אותן מן השמים, על הדבר הזה, והבן. [א"ה והנה ענין זה מצאתי בס' קול שמחה על הגמ' (ברכות די"ב:) אמר ר' חמא ב"ר חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, פי' הגם שנראה בעיניו שאז היתה תפלתו ברורה, וכעת לבו בל עמו, עכ"ז יחזור ויתפלל שנאמר (תהלים כ"ז) קוה לד' חזק ויאמץ לבך, שאינך יודע איזה מהן יוכשר לפניו ב"ה וב"ש עכלה"ט]:

(שיח שרפי קודש שם, אות תס"ט)

- יז -

מעשה נורא שהיה אצל אמו של הצה"ק ר' הירש קאמינקער איך שדוד המלך הציל אותה במערת המכפלה, ויתן בידה הספר תהלים שלו.

וכדי לדעת מי היתה, הצדיקת הזאת לכן הננו מעתיקים את הקונטרס סיפורי מעשיות מספר תפארת בנים אבותם.

וזהו נוסח השער מנכדה בעמ"ח ספר תפארת שמואל זצ"ל:

ספר תפארת שמואל על התורה, שמואל הקטן באאמו"ר קדוש ה' הרב הצדיק המפורסם ר' אברהם דוד הנקרא בפי כל ר' דוד'ל מיראפאליר זצללה"ה, בן בנו של אותו צדיק איש אלקים קדוש, המפורסם בכל קצוי ארץ, גדול מרבן שמו ר' שמואל קאמינקער זצללה"ה ממשפחת מרבינו (עיין בקונטרס תפארת בנים אבותם בהערות שם) ניו יארק, ה'תרפ"ו.

אאמו"ר קדוש ה' הגאון הצדיק ר' אברהם דוד מרבינו הנקרא בפי כל ר' דוד'ל מיראפאליר זי"ע, היה בן בנו של אא"ז איש אלהים הגאון הק' הרה"צ ר' שמואל מרבינו, המפורסם בכל קצוי ארץ בשם ר' שמואל קאמינקער זי"ע. ואא"ז מהרש"ק הנ"ל היה בן בנו של איש אלקים הגאון הק' ר' צבי מרבינו, הנקרא בפי כל רבי ר' הירש קאמינקער זי"ע ואא"ז מהרצ"ק הנ"ל היה בן הגאון הק' ר' דוד מרבינו זי"ע, המגיד מישרים בעיר קאמינקע. ואם אבי ז"ל מצד אביה היתה נכדתו של איש אלקים קדוש הנקרא בפי כל ר' אהר'לע טוטיווער ז"ל, בן קדוש ה' ר' צבי ז"ל, שהיה ר"צ הנ"ל בנו יחידו של הבעש"ט הק' זי"ע. ומצד אמה היתה בת בתה של אחי חוה'לע (איני זוכר שמו הק') שהיתה אמו של איש אלקים קדוש ר' ישראל מריזין. ואבי אמה הנ"ל היה בן בנו של איש אלקים קדוש ר"צ, הנקרא בפי כל ר' הירש קארשטשיווער שהיה גם זקנו של הר"י מריזין ז"ל ובן בתו של איש אלקים קדוש ר' נחום, הנקרא בפי כל דער גרויסער ר' נחום טשערנאבילער זי"ע ועכ"י שהיתה כלתו של הק' ר"צ קארשטשיווער הנ"ל.

אמי הצדקנית אשה יראת ה' היתה בתו של אא"ז הרב ר' הירשעלע קאמינקער, ור' הירשעלע הנ"ל היה בן מלכה'לע, בת יחידתו של אא"ז הק' ר' שמואל קאמינקער הנ"ל זי"ע. ואם אמי היתה בתו של ר' פסח בן בנו של איש אלקים קדוש הצדיק הנקרא בפי כל ר' יוסיל קאמינקער ז"ל תלמיד הבעש"ט זי"ע ור' יוסיל הנ"ל היה בנה של הצדקנית המפורסמת בפי כל העולם די פרומע ריוועלע מסאטיניוו.

וגם מצד אבי ואמי למעלה בקודש, אני מגזע הרבינו אשר המחבר ספר הרא"ש על הש"ס, גם נכד הקדוש ר' אברהם ז"ק ז"ל, ונכד הגאון הקדוש ר' חיים כהן ראפאפורט מעיר לעמבערג, ונכד הגאון הק' בעל חכם צבי ועוד מגזע כמה וכמה קדושי עליונים אשר ילאה פי עטי לכותבם, זכותם יגן עלי ועל זרעי וזרע זרעי. ובזכותם נזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

הכינוי של מרבינו הוא, יען כי אנן מזרעא דרבינו הקדוש המוזכר בגמרא קאתינן, וממילא מובן דמזרעא דדוד המלך קאתינן כדאיתא בגמרא, רבי דקאתי מדוד קמפיך בזכותיה. ועוד יש לזה מעשה רב שסיפר אא"ז הק' ר' שמואל קאמינקער ז"ל לראיה שאנן מזרעא דדוד קאתינן.

ומעשה שהיה כך היה, אמו של אא"ז הק' ר' הירש קאמינקער הנזכר פה, היתה משתוקקת תמיד לנסוע לארץ ישראל רק לא היה לה מעות על הוצאת הדרך, והיתה מצערת מאוד על זה שאין ביכולתה לנסוע לארץ ישראל, ויהי היום, היה יריד בקאמינקא, וזה היה תיכף אחר חג הסוכות, ועדיין היה אז האויר חם, והנה בא בעטלער אחד ואמר לאמו של אא"ז מהרצ"ק הנ"ל, כאשר הוא צריך לילך על היריד לבקש נדבות והאויר חם ויכולים לילך יחף ע"כ הוא מבקש מאתה שיניח אצלה השטיוול שלו ולעת ערב יבוא ויקחם, ולקחה אצלו השטיוול והניחם תחת המטה, והבעטלער לא בא לעת ערב והיא גם היא שכחה ונשארו השטיוול תחת המיטה כל החורף.

ויהי כי הגיעו הימים שקודם הפסח שאז מנקים כל בתי ישראל ומחפשים תחת המיטות כנהוג, ותרא את השטיוול מונחים עדיין תחת המטה, ויזכרו בהבעטלער, ויהי כי החלו למשוך השטיוול מתחת המטה והיו כבדים מאוד ויראו כי המה מלאים עם אדומים וכראותה האדומים אמרה כעת אני יודעת מי היה הבעטלער. והאדומים מנחה היא שלוחה מן השמים על הוצאת הדרך לארץ ישראל, וכן היה שתיכף אחר הפסח נסעה לארץ ישראל. ויהי כבואה לארץ ישראל והאדומים אזלו על הוצאות הדרך והתחילה לחשוב מחשבות מהיכן לפרנס את עצמה והסכימה בדעתה להיות מילדת, וכן היה. והנה היתה מוצלחת מאוד, היינו כשהיתה אשה מקשה לילד אפילו כמה ימים, וכשקראו אותה ויהי רק כשפתחה דלת של בית המקשה לילד תיכף בקל המליטה הולד וממילא מובן אשר בזמן קצר נתפרסם שמה בכל ארץ ישראל.

ויהי היום נעשה המלכה אשת הסולטאן מקשה לילד, ויהי בהקשותה בלדתה תשעה ימים שלח הסולטאן פקידה ליהודים אשר אם לא יפעלו בתפלתם שהמלכה תלד תיכף הולד, אזי יהרוג את כל היהודים. וכששמעו היהודים פקודת המלך צעקו צעקה גדולה ומרה וחשבו מחשבות מה לעשות והסכימו כולם לשלוח שמה המילדת המוצלחת הנ"ל היא אמי זקנתי הנ"ל אם תרצה לנסוע ושאלו את פיה ותאמר הן. וישלחו לאמר להסולטאן אשר היהודים שולחים לה מילדת כזו אשר בעזר ה' תיכף בבואה לבית המלכה תלד המלכה הולד בשלום. וכן היה, כי תיכף שפתחה הדלת המליטה המלכה את הולד ותשאר בחיים. ובראות המלך כן, נתרגש מאוד שהצילה את המלכה ממות, ויאמר להמילדת, שאלי מה בקשתך ותעש, ותאמר לו לא תתן לי מאומה רק דבר זה תעשה לי שתתן לי רשות לילך למערת המכפלה על קברי האבות שאתפלל שם, ואמר הן.

והנה מחוקי המלכות שם אצל הישמעאלים שישראל אסור לבוא אל המערת המכפלה, ויש סביב המערת המכפלה חומה גבוהה ובצורה והשער של החומה הוא של ברזל.

והנה תיכף אחר שיצא מפי הסולטאן שהרשה לה לילך אל מערת המכפלה נעשה צר לו במוחו, מה יעשה, יניח לה לילך כאשר אמר, אזי יעבור חוק המלכות הנ"ל, ואם לא יניחו אותה לילך לשם, אין זה מנימוסי המלכות להיות חוזר מדיבורו, ויאסוף הסולטן כל שרי המלוכה להתיעץ איך להתנהג, ונשאר בהסכם שיניחו אותה לילך כדי שהמלך לא יחזיר מדיבורו, אך תיכף כשתכנס לשם יסגרו שערי הברזל ולא תוכל לצאת ותשאר שם כמה ימים בלא אכילה ושתיה ותמות שם, וממילא לא תופר בזה חוק המלכות, כי חוק בסתם המלכות הוא רק שלא להניח יהודי לכנוס שמה ואחר כך ישוב לביתו, אבל היא שלא תשוב לביתה עוד עד עולם ושם תקבר לא הופר בזה חוק המלכות, כן יעצו השרים וכן עשו שתיכף כשנכנסה לשם סגרו השער והלכו להם.

אמי זקנתי לא ידעה מעצתם ומשום דבר ותיכף אחר שהתפללה על קברי אבות, חזרה להשער לילך לביתה והנה השער סגור, וצעקה בקול גדול ודפקה בשער שיפתחו לה, ואין קול ואין עונה, והבינה אשר לא דבר הוא, ושם תהא קבורתה, ותבכה בקול מר, הלוך ובכה עד שנפלה עליה שינה ותישן, ובתוך השינה נדמה לה שעמד עליה איש זקן, ויאמר לה אני אבי זקינך, אל תבכי, בא עמי ואביא אותך לביתך, ותאמר לו מי אתה, ויאמר אני זקינך דוד המלך, והא לך סימן, ויתן בידה הספר תהלים שלו ותקיץ משנתה וראתה ספר תהלים בידה והזקן הזה שראתה בחלום עומד אצלה ותלך עמו, וברגע אחת מצאה רגליה עומדות בביתה והזקן נעלם מאתה. ומאז והלאה הסכימה בדעתה לשוב תיכף לביתה לחוץ לארץ, כי יראה לנפשה, כי יראו אותה שרי המלוכה ויהרגוה, ונסעה לביתה. ואחר שסיפר אא"ז הק' הרש"ק את הסיפור הזה, אמר שהוא זכה עוד לראות קונטרס אחד מהתהלימ'ל שנתן דוד המלך לאמו זקנתו היא אמו של זקינו הק' ר' צבי קאמינקער, זי"ע.

אא"ז הק' ר' צבי קאמינקער הזה, סמך ידיו על הבעש"ט הק', ומעשה שהיה כך היה, אא"ז מהר"צ הנ"ל היה הצדיק הזקן מכל הצדיקים שבדורו, ובימיו התחילה לזרוח אור שמשו של הבעש"ט הק' זי"ע, והיו כל הצדיקים שבדור, הגם שלא היו בעצת אנשי ליטא שהיו מתנגדי הבעש"ט הק', בכל זאת מגודל הפליאות שראו ממנו, היו נבוכים בדעתם, אם הוא מסטרא דקדושא, ויתאספו יחד כל צדיקי הדור, ונשאר בהסכמתם להביא אותו לאא"ז הק' ר' צבי קאמינקער הנ"ל, וכשהוא יסכים עליו אזי טוב.

וכן עשו ולקחו את הבעש"ט הק', ונסעו עמו לקאמינקע לאא"ז מהרצ"ק הנ"ל, והסכים עליו ואמר שהוא איש קדוש ונורא, וסמך ידיו עליו ומאז והלאה נחה שקטה מהבעש"ט תלונת הצדיקים וקבלו אותו לרבי ומורה דרך אמת לעבודת ה'.

ויען שמסיבת אא"ז הק' מהרצ"ק שקטה מעליו תלונת הצדיקים, ע"כ היתה עיר קאמינקע חביבה עליו כ"כ עד שעשה לעצמו לחוק ועד שנת פטירתו היה נוסע בכל שנה ושנה לקאמינקע. ואני הכותב ב"ה זכיתי עוד לראות את הבית הישנה שהתאכסן בה הבעש"ט הק' בעיר קאמינקע. וגם ראיתי שם בבית הזה את המטה שהיתה תלויה תחת התקרה, שהיו קורין אז הימעל-בעטיל, שישן בה הבעש"ט הק'. מעשה זו ג"כ קבלה אצלי מאא"ז ר' הירשעלע קאמינקער אבי אמי ששמע מפי קדשו של אא"ז הק' ר' שמואל קאמינקער, זי"ע.

אא"ז המגיד ר' דוד מרבינו הנ"ל, היו לו שבעה בנים זכרים, ואא"ז ר"צ קאמינקער הנ"ל היה הבכור, והיו כולם קדושים כולם בעלי רוה"ק, והבעש"ט הק' היה מפליא אותם מאוד ומאוד. והיו נקראים בפי כל העולם בשם די קאמינקער זיבן ברידער. וגם היה להמגיד ר' דוד הנ"ל בת יחידה, והיא היתה אשת א"ז הק' ר' יוסיל קאמינקער, עיין לקמן בהערה אות ה'.

פ"א הציע איש אחד שידוך בפני הק' ר"י מריזין בשביל אחד מבניו, ואמר לו השדכן שזה המחותן שהציע לפניו מיוחס גדול מאד, והשדכן חשב לו כל היחוס של המחותן והשיב לו הריזשינער ז"ל בזה"ל:

איך בין זיך אבער ר' הירש קארשטשיווערס אייניקעל. ראה עד כמה גדלה ערך של הק' ר"צ קארטשיווער עד שהגם שהק' מריזין היה נכד המגיד הגדול והקדוש רבי ר' בער ונכד בנו המלאך הק' ולא זכר אותם רק זכר את שם קדשו של ר' צבי קארשטשיווער.

אא"ז ר"י קאמינקער הנ"ל היה חתנו של אא"ז המגיד הק' ר' דוד מרבינו הנ"ל, והיה גיסם של השבעה אחים מקאמינקע. ופעם אחת הסכימו השבעה אחים הנ"ל להשתדל בכל עוז, ופעלו פעולות שונות להביא את משיח בלי שום תירוץ, ונעשה מזה רעש גדול בשמים ממעל ומבוכה הי' שם בשמים, כי לעשות רצונם ולהביא את משיח אי אפשר, כי עדיין לא הגיע הקץ. ולעבור על רצונם ג"כ א"א כי מי יכול להלוך נגד הרצון של קדושי עליונים כאלו. ונשאו ונתנו בשמים בדבר זה עד שהסכימו כולם לעצה אחת, וזאת היא, כאשר ידוע לכל גודל חביבותה של אחותם היחידה אצלם שהיא אשת הק' ר"י קאמינקער והחביבות לא היה כ"כ בעבור עצמה רק בעבור בעלה הק' ר"י קאמינקער גיסם, אשר בעבורה הם בצוותא חדא עמו, ע"כ העצה היא ליקח מאתם את אחותם היחידה רח"ל ומחמת גודל הצער שלהם מפטירתה תתפרד החבילה ולא ישתדלו עוד להביא את המשיח וכן הי' כי אחותם הנ"ל נעדרה רח"ל, ומגודל הצער נתבלבלה דעתם ונתפרדה החבילה ולא הוסיפו עוד להשתדל בביאת המשיח.

ויהי כאשר הק' ר"י נתאלמן רח"ל רצה לנסוע מקאמינקע, והשבעה אחים גיסיו לא היה ברצונם מאוד שיתפרד גיסם הק' מאצלם, ובקשו בין המשפחה איזו זיווג עבורו, כדי שלא יצטרך לנסוע מקאמינקא ולא מצאו רק אצל אח אחד מהאחים ושמו בן ציון, היתה לו ילדה אחת בת עשר שנים ובקשו מאותו שימתין ג' שנים וישאנה, ולא רצה הק' ר"י הנ"ל להמתין זמן ארוך כ"כ, וביקשו ממנו שימתין עד ביאת הבעש"ט הק' לקאמינקא שדרכו בקודש היה לבוא לקאמינקא בכל שנה ושנה כנ"ל בהערה אות ב. והסכים לזה הר"י גיסם והמתין עד ביאת הבעש"ט, ויהי כבוא הק' הבעש"ט זי"ל ובאו לפניו השבעה אחים, וגיסם ר"י הנ"ל, והציעו לפניו כל הענין ואיך שרוצים שימתין ג' שנים על הילדה בת ר' בן ציון והוא אינו רוצה, ויפן הבעש"ט פניו אל ר"י הנ"ל, ויאמר לו אני אומר לכם שתמתינו ג' שנים על הילדה הנ"ל, ולישא אותה, ואם אפשר תפחדו לישב פנוי בלא אשה זמן ארוך כ"כ אזי תישנו עמי יחד במטתי כל אותן השלשה שנים, וכן היה שהמתין ר"י הנ"ל ג' שנים עד הנשואין וכל אותן הג' שנים היה ישן עם הבעש"ט במטה אחת.

הבעש"ט הקדוש נסע פ"א לעיר סאטיניוו, וכשבא בתחום העיר התחיל לצעוק אני רואה אור גדול מאוד מאיר בעיר אבל האור הוא של אשה ולא של איש, וזאת האשה היתה הפרומע ריוועלע. אח"כ כשבא הבעש"ט הק' לעיר, באתה הפרומע ריוועלע להבעש"ט הק' וביקשה מאתו ליתן לה נדבה הגונה כי היא היתה תמיד עסקנית במצות צדקה לקבץ נדבות בשביל עניים, ויקח הבעש"ט ששה גדולים ויתן לה נדבה. ותאמר הפרומע ריוועלע להבעש"ט הק' בזה"ל, א שיינער גוטער יוד, פארט ארום און נעמט צונויף דאס געלט ביי די אידן און גיט זעקס גראשן איין נדבה, והבעש"ט עשה כן במכוון כדי לכנוס עמה בדברים ודברה הרבה עם הבעש"ט. והנה עיר סאטיניוו היתה עיר מלאה לומדים גדולים ותלמידי חכמים, וקודם נסיעת הבעש"ט הק' מסאטיניוו באו הלומדים כולם ליקח ברכת פרידה מהבעש"ט הק', ויען ויאמר להם הבעש"ט, בושו והכלמו הלומדים מעיר סאטיניוו אשר כל העיר עומדת על זכות של אשה אחת היא הפרומע ריוועלע, והפרומע ריוועלע הנ"ל היו לה שני בנים, בן אחד ר' יצחק סופר סת"מ מפולנאה ומגודל קדושה וטהרה שלו לא כתב כל ימיו רק שני זוגות תפילין, ובנה השני היה א"ז הק' ר' יוסל קאמינקער הנ"ל. ופעם אחת אירע שבאו אצלה שני הבנים על דעת לשבות אצלה לקיים כיבוד אם, ולא הניחה אותם בשום אופן לשבות אצלה, ואמרה להם, בניי לא ילדתי אתכם להנות מכם בעוה"ז. שמה בעולם האמת אהנה מכם. והיו מוכרחים לנסוע לביתם ביום ה' קודם שבת..

- יח -

מעשה נורא מהצה"ק ר' יוסף יצחק מליובאוויץ איך שביטלו את הגזירה ע"י אמירת תהלים.

קטע מרשימות

ב' א' אלול, תרנ"ט, שעה שביעית ערב.

התקיעות אשר תקע כ"ק אאמו"ר בהשכמה אחר תפלתו - כי גם היום כמו בכל יום שני לשבוע הנה כ"ק אאמו"ר נסע בשעה השמינית בביקור לליובאוויטש - פעלו עלי במאד, קול השופר (מנהגינו הוא, אשר מתחילין לתקוע אחר התפלה ביום השני דר"ח. ובמשך יום הראשון דר"ח תוקעין להתלמד) הזכירני כי יום הראשון באלול מכריז, כי בו ביום עלה משה למרום לבקש רחמים ותחנונים, ומודיע אשר ביום הזה שערי רחמים נפתחים.

כל ענין הצמיחה בתבואות השדה - אמר לי כ"ק אאמו"ר היום בבקר טרם נסעו צלחה - בכמותה ואיכותה תלוי' בהחרישה והזריעה, ובתבואת הגן והכרם - בנטיעה עידור וניכוש השקאה וחיתוך זמורות היבשות והסרת פירות המתולעים.

הגשם מטר יורה ומלקוש פעולתם ניכרת רק בשדה חרושה וזרועה ובגן וכרם נטועים עדורים ונכושים.

גם האיש המצליח האלקי יצחק אבינו נאמר בו ויזרע יצחק בארץ ההיא, כי אין צמיחה בלא זריעה (ראה אגרת הקודש ס"ך בסופו. אור התורה בראשית ד' א. שם לד, א.)

הגשמי והרוחני מתאימים המה. כשם שהוא בכח הצומח שבארץ הלזו הגשמית, אשר התגלותו בכל אופני צמיחה, מהמין היותר פשוט עד היותר מעולה ומשובח, תלוי בהזריעה והנטיעה הבאות אחר החרישה טובה, הנה כמו כן הוא בכח הצומח שבארץ חפץ (אלו ישראל, וכמש"נ [מלאכי ג' י"ב]), שהכל תלוי בהחרישה והזריעה.

כלי המחרישה - סיים כ"ק אאמו"ר - היותר חד, הוא ספר דרך החיים (מאדמו"ר האמצעי) החורש ומפרר גם את הקרקע היותר קשה. כ"ק אאמו"ר הבטיח לי לספר - במשך הטיולים הבאים - איזה סיפור ביחס לספר דרך חיים.

שיחתו של כ"ק אאמו"ר הקצרה, היא המשך שיחתו הארוכה דתמול בענין חודש אלול, אשר אף כי בחדש הזה שערי רחמים נפתחים, אבל עם זה הנה כללות העבודה הוא בדרך אתערותא דלתתא, כהר"ת דאלול (פרי עץ חיים שער ר"ה פ"א שתחלה הוא אני לדודי ואח"כ ודודי לי.

השמים התקשרו בעבים שחורים, ברקים ורעמים וגשם שוטף, וכה הי' חליפות עד שעה הרביעית שנראתה השמש ולעומתה במעבי העבים קשת בשלל צבעיו, ואלך לטייל בגן.

פתאום נזכרתי במה שהי' עשר שנים מלפנים ביום הראשון דחדש אלול, ואז הבטיחני כ"ק אאמו"ר אשר כשאגדל ימלא לי את ספורו אז.

ביום הראשון דחודש אלול בשנת תרמ"ט שחל להיות ביום הרביעי לשבוע, ואני באתי מן החדר לסעודת הצהרים - שהיתה קבועה בשעה השני' אחר צהרים - צוהל ורוקד כדרכי בכל עת בואי מן החדר, כי שתי שעות אלו - משעה השניה עד הרביעית - הם שעות של חופש. ומה גם בר"ח אשר בשעות שאחר סעודת הצהרים, המורה מספר לנו ספורים שונים. בבואי הביתה, ראיתי כי פני כ"ק אאמו"ר רציניים ביותר, לא אזכור אם כבר אכל סעודת הצהרים או אכל אח"כ, אבל זאת אזכור כי פני קדשו היו רצינים ביותר, ולא אכל אתנו סעודת הצהרים ביום ההוא. תמהר בסעודתך - פקד עלי - ואח"כ תכנס אלי.

אף כי לבי אמר לי שענין של לימוד קשור בביקורי זה בחדרו של כ"ק אאמו"ר, מ"מ ענין אותי מאד מאד, כי בלתי רגיל הי' כ"ק אאמו"ר להפריעני מזמני מנוחתי, ואמהר לגמור סעודתי ואכנס לחדרו של כ"ק אאמו"ר כאשר ציוני.

כשבאתי לכ"ק אאמו"ר מצאתיו יושב אצל השלחן שבין שני החלונות שבמזרח - לא אצל שלחן הכתיבה - ואומר מזמורי תהלים, עפעפיו רטובות ועיניו אדומות מרוב בכי, וכשנכנסתי עמדתי איזה זמן אצל המפתן, עד אשר גמר את הקאפיטל שעמד בו.

כ"ק אאמו"ר סגר את התהלים, והניח את מטפחתו לסימן בתוך הספר, ויפנה אלי בנעימות קדש לאמר:

בשנת תרכ"ט כשהייתי בן תשע שנים - בקיץ ההוא נגמר בנין בית החדש, השריפה שהיתה בקיץ תרכ"ח בליובאוויטש - ביום א' דר"ח אלול שחל להיות בש"ק, הנה במוצש"ק ההוא קרא אותי כ"ק אאמו"ר (כ"ק אדמו"ר מוהר"ש) ויאמר לי:

כשהייתי בן תשע שנים - בשנת תר"ג, בבוא כ"ק אאמו"ר (כ"ק אדמו"ר הצ"צ) מפעטערבורג בחדש אלול, קרא אותי כ"ק אאמו"ר ויאמר לי:

כשיצאתי לפטרבורג צויתי לאחיך ולך, אשר תאמרו בכל יום ויום סדר תהלים ביחוד אשר ירחם השי"ת ויצליח לי בדרכי זה, בשביל כבוד שמו יתברך, בשביל תורה הנגלית והנסתר ובשביל טובת כלל ישראל, בהניר של המיניסטער אל שר הפלך הי' כתוב, אשר אסיפת הרבנים תמשך שבוע ימים ולא יותר מעשרה ימים, ולבסוף נמשכה שמונה שבועות.

כשהייתי בן תשע שנים אמר לי כ"ק אאמו"ר - ביום א' דר"ח אלול תקנ"ח שחל להיות באחד בשבת, קרא אותי כ"ק אאזמו"ר (כ"ק אדמו"ר הזקן) ויאמר לי:

קבלתי ממורי הה"מ ממעזריטש שקיבל ממורו הבעש"ט בשם מורו הידוע (כנראה הכוונה לאחי' השילוני - ראה שיחת ש"פ קדושים וש"פ פנחס הש"ת [בס' השיחות קיץ הש'ת]). אשר מיום שני דר"ח אלול עד יום הכפורים, יאמרו בכל יום ויום, במשך היום, שלשה קאפיטלעך תהלים, וביום הכפורים שלשים וששה קאפיטלעך: תשעה קודם כל נדרי, תשעה קודם השינה, תשעה אחר מוסף ותשעה אחר נעילה, ומי שלא התחיל מיום שני דר"ח יתחיל באותו יום שהוא עומד בו, ואת אשר החסיר ישלים, אבל לא יותר משלשה קאפיטלעך בכל יום.

ועתה - אמר לי כ"ק אאמו"ר - קח התהלים ואמור שלשה קאפיטלעך הראשונים, ותשמור אמירתו בכל יום כמו שאמרתי לך, וכשתגדל אספר לך, אי"ה, כל אשר ספרו לי בזה.

מתפלא הנני על עצמי, מאז ועד עתה עברו עשר שנים, ובכל שנה ושנה, בעזה"י, הנני מקיים הסדר האמור, ושכחתי עד עתה אותה ההבטחה שהבטיחני כ"ק אאמו"ר אז.

ה' אלול, שעה התשיעית לילה.

לשמחתי אין קץ. מאז - כרשום לעיל - שנזכרתי אותה ההבטחה, אשר הבטיחני כ"ק אאמו"ר לספר איזה ספור או ענין, הנה כמה פעמים נזכרתי ע"ז ושוב שכחתי.

היום בסבת הגשם לא הלך כ"ק אאמו"ר לטייל, רק ישב כשתי שעות על האצטבא, ואחר אשר אמר לפני המאמר לך אמר לבי, כדרכו בקדש בכל יומא טבא דח"י אלול (יום הולדתו של הבעש"ט נ"ע ויום התגלותו, וכן יום הולדת את אדמו"ר הזקן. - ראה קונטרס ח"י אלול תש"ב) נזכרתי אותה ההבטחה האמורה אשר הבטיחני כ"ק אאמו"ר ביום ב' דר"ח אלול תרמ"ט, אבל חסר אונים הייתי להביע את חפצי בפי.

כ"ק אאמו"ר הכיר בי, אשר איזה דבר מעיק עלי ויבא לעזרתי לאמר, רואה הנני כי חפצך לשאול מה אלא שהנך ירא או מתבושש, שאל ואגלה לך.

אז ספרתי לכ"ק אאמו"ר, כי ביום שני דר"ח אלול נזכרתי אותו הצווי שציוני לשמור הסדר דאמירת תהלים בימי אלול ויום הקדוש - כנזכר ברשימה דלעיל - ביום שני דר"ח אלול כעשר שנים מלפנים, ואז הבטיחני אשר לכשאגדל יספר לי איזה דבר - לא אדע אם הוא סיפור, או איזה ענין בדברי תורה - בהנוגע לענין הזה.

ומאז שנת תרמ"ט - עד היום הנני שומר את הסדר הזה עשר שנים, ואף פעם אחת לא נזכרתי הבטחה הזאת עד יום ב' דר"ח זה, והחלטתי לבקש כי יואיל כ"ק אאמו"ר לקיים הבטחתו זו, ושוב שכחתי, ובמשך הימים האלו הנה כמה וכמה פעמים נזכרתי ושכחתי, עד היום הזה שנזכרתי והייתי בוש להביע חפצי.

מאז - אמר לי כ"ק אאמו"ר - אשר התחלתי לספר לך ענינים שונים - מקיץ תרנ"ה - חכיתי עד אשר תזכור לשאול, כי גם לי לא סיפר כ"ק אאמו"ר עד אשר שאלתי.

בערב ש"ק פ' תולדות בשנת תרל"ז, בעמדי בזאל הקטן אצל השלחן וחכיתי לצאת כ"ק אאמו"ר בחדרו לאמר את המאמר חסידות, הנה לפתע פתאום נזכרתי דבר הציווי אשר נצטויתי ביום א' דחדש אלול שנת תרכ"ט, וההבטחה אשר הובטחתי, שלכשאגדל יספר לי איזה ענין ביחס להצווי, ואחליט אשר בהכנסי לכ"ק אאמו"ר אשאל ע"ד זה ואח"כ שכחתי, שוב נזכרתי ושוב שכחתי וכה הי' כמה פעמים, עד כי בהיותי ביחידות אצל כ"ק אאמו"ר ביום ב' דחנוכה בהשכמה שחל להיות ביום השלישי בשבוע נזכרתי ושאלתי.

כ"ק אאמו"ר הסתכל בי במבט פנימי, מבט כזה הבלתי נשכח עוד ורועדים לזכרו, ויאמר לי:

בחדש תשרי תר"ח הי' כ"ק אאמו"ר במרירות גדולה. גם בימי החג הי' רציני ביותר, דבר אשר החריד לבב אחי והמקורבים ביותר, ואיש לא הרהיב עוז לשאול פרשת הדבר.

באסרו חג דסוכות שחל להיות ביום שני בשבוע, קרא כ"ק אאמו"ר את אחי הרב"ש ויצו עליו לסדר, אשר בכל יום ויום בהשכמה לא יאוחר משעה הרביעית יאמרו במנין עשרה כל התהלים, עד אשר יאמר להם שיפסקו, ואיש לא ידע מזה אשר הוא מצוה לעשות כן.

מיום השלישי כ"ה תשרי עד ש"ק פ' וישלח ועד בכלל, חמשים ושלשה ימים, הנה בכל יום ויום בהשכמה בשעה השלישית ולפעמים חצי הרביעית אמרו במנין עשרה כל התהלים.

המשרת ר' חיים דובער סיפר, שגם כ"ק אאמו"ר אמר אז מזמורי תהלים, כמה וסדרן לא ידע, אך זה ראה, שאחרי שהי' אומר איזה פסוקים, הי' נותן כמה מטבעות בקופסאות של צדקה שהיו בתיבת שלחנו, והי' מפריש מטבעות של נחשת, של כסף ושל זהב.

שנה שנאמר עלי' קץ, צריכה רחמים יותר משארי השנים.

אחי הרי"ל והרש"ז אמרו השערתם, להיות כי שנת תר"ח היתה שנה מעוברת, וישנה קבלה מהה"מ ממעזריטש בשם רבינו הבעש"ט, שבשנה מעוברת צריכים רחמים יותר מבשנה פשוטה. ואחי הרי"ג אמר השערתו, להיות כי על שנת תר"ח ישנו קץ, וכל שנה שנאמר עלי' קץ, צריכה רחמים יותר משארי השנים.

ביום הששי ח"י כסלו קרא כ"ק אאמו"ר את אחי הרב"ש ויאמר לו, שיפסיקו מלומר תהלים בהשכמה ע"פ הצווי, החפצים בזה יכולים לומר, אבל הוא אינו מצוה ע"ז עוד.

בחג י"ט כסלו הי' כ"ק אאמו"ר בשמחה גדולה, ואמר שלשה פעמים מאמרי חסידות. ובחנוכה - שנה ההיא - הובאו ספרי קדש הלקוטי תורה מבית הדפוס, וכ"ק אאמו"ר הי' בשמחה גדולה.

ביום כ"ד טבת, ההלולא דרבנו הזקן, שחל אז ביום ועש"ק שמות, התפלל כ"ק אאמו"ר לפני התיבה כל השלש תפלות ובסעודת ש"ק היינו כולנו קרואים לשלחנו של כ"ק אאמו"ר.

בשעת הסעודה הי' כ"ק אאמו"ר בדבקות גדולה והרבה לנגן וינגן גם את הניגון בעל ארבע בבות, וכשגמר לנגן אמר:

בליל ראשון דר"ה ראיתי, ר"ל, קטרוג גדול על כלל ישראל, ועל בני תורה בפרט. והייתי בצער גדול מזה, גם את כ"ק זקני לא יכולתי לראות, עשיתי כמה וכמה השתדלות ולא עלתה בידי.

ראיתי את כ"ק מורי וחמי והחמיר במאד בגודל כובד וקושי הקטרוג ר"ל. אך אמר לי אשר עוד טרם נחתם הגזר דין וצריכים להתעצם בתפלה ובקשת רחמים רבים, אבל לא לפרסם ברבים כי כל דבר פרסום עלול להזיק ח"ו.

ספר תהלים מבטל כל הקטרוגים, ושוברים כל המחיצות, ופועלים פעולתם בחסד וברחמים.

בסעודת שמח"ת בעת שנגנו נגונו של כ"ק אאזמו"ר של הארבע בבות קודם ברכת המזון, ראיתי את כ"ק אאזמו"ר ואמר לי, כוס של ברכה טעון הגבהה טפח מן השלחן (טושו"ע או"ח סקפ"ג ס"ג. - ומנהגנו - הובא בלקוטי מנהגים שבהגדה [קה"ת. ברוקלין, נ.י.] - שיהי' גבוה מן השולחן ג' טפחים ואולי הוא לכתחילה ולהידור. ועפ"ז מתיישב בפשיטות, מש"כ בזח"ב [קפט, ב] שצ"ל גבוה זרת [שפי' גם כאן ג' טפחים - וכמש"כ בספר אור החמה. ודלא כמש"כ בעיטור סופרים], אם שבכ"מ, וגם בזהר גופא, [ח"ב רמה, א. רעג, ב] איתא שמסלקו טפח. - ומה שמיישב באוה"ח דוחק, כמובן. - ובפרט שהכוס דרז"ל גבוה לערך ג' אצבעות [פסחים קט, א] ולא טפח. ואכ"מ). וכוס של ברכה של דוד שהוא ספר התהלים מגביה טפח (ענין טפח - ראה לקו"ת דרים [ס, ג]. ברשימות הצ"צ תהלים לט, ו.) ומבטל כל הקטרוגים, תקבע אשר יאמרו בחשאי כל יום בהשכמה לא יאוחר מהשעה רביעית את כל התהלים במשך חמשים ושלשה יום, וימחה הקטרוג.

אלו ידעתם - אמר לנו כ"ק אאמו"ר - כוחם של פסוקי תהלים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהלים שוברים כל המחיצות ועולים בעלוי אחר עלוי, בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון עולמים, ופועלים פעולתם בחסד וברחמים.

- יט -

גודל הענין לומר חמשה קאפיטעליך תהלים כל יום

(קטע ממכתב)

מילואים

א' ט"ו סיון תרפ"ח

בראשית שנת תרפ"ז באתי בבקשה לכללות אנ"ש שי' אשר יקבעו, שבבתי-הכנסת אחר תפלת שחרית בכל מנין מתפללים יאמרו שיעור תהלים (כמו שנחלק לימי החדש), ולאמר אחר זה קדיש כנהוג.

לידיעת סדר הענינים, מועתק בזה קטע מרשימות ידי בית רבי החסיד הידוע הו"ז וכו' הר' אליהו חיים בן הר' פנחס טודרוס אלטהויז הי"ד "ע"ד המאסר והחופש" של כ"ק מו"ח אדמו"ר בשנת תרפ"ז, וז"ל:

מראשית תרפ"ז שנה הידועה נפל פחד גדול על כל המקורבים אז אל בית חיינו שליט"א וגם רבינו שליט"א בהאי פחדא יתיב, כאשר שמענו מפורש, אני וידידינו הר' מיכאל שיח' דווארקין מפיו הקדוש בעיר מקלטו בקאסטראמא בזה הלשון, אות באות ממש:

"פאר תרפ"ז האב איך זיך שטארק געשראקן, אויף זיך האב איך ניט משער געווען, געטראכט האב איך וועגן חסידים.

איידער איך האב געהייסן אנהויבן זאגן תהלים איז מיר אנגעקומען זייער שווער".

שאלתי אני מתי הי' הציווי? ונענתי: ביום שמחת תורה. אז נזכרתי כי ביום שמחת תורה דשנה ההיא הרבה לבקש את אנ"ש שי' בעת הקידוש בחדר אמו הרבנית שליט"א כי יקבלו עליהם בל"נ לאמור בכל יום שיעור תהילים כמו שנחלק על חדש ימים, ולאמר בכל המנינים אחר תפלת שחרית, ולאמור קדיש אחריו. זוכר אני כי שאלתיו אז אם אני יוצא די חובתי באמירת התהלים שאני אומר בכל יום קודם התפלה. והשיב רבינו שליט"א על שאלתי זאת, בזה"ל: דער תהלים וואס מען זאגט פארן דאווענען איז שייך צו תיקון חצות. - ובכלל היו כל השיחות של רבינו שליט"א ביום שמחת תורה הזה עד הלילה ברוב מרירות ובלב נשבר ונדכא.

ובלי אפונה אצלי, כי גם הצעטיל הידוע אשר מצאנו בהיכל רבינו שליט"א ביום המאסר ל"ע, ע"ד אמירת תהילים, ג"כ הי' נכתב בחדשי אלול תרפ"ו או תשרי תרפ"ז. הצעטיל נכתב בכתי"ק בעופרת, ולא נרשם יום הכתיבה, ובסופו הוא שליט"א מברך בברכת א גליקליכן יאר". ו"ברכת השנה" בכלל מברכים או בסוף שנה או בתחלת שנה, כן דעתי.

וזהו העתק מהצעטיל שנמצא על שלחן גבוה בהיכל כ"ק אדמו"ר שליט"א אחר המאסר ביום ד' ט"ו סיון תרפ"ז בלענינגראד:

"הערט חסידים און אלע אידן וואס האפן אויף משיח'ן, גיט איבער אין מיין נאמען אלע חסידים אויף דער וועלט, אז איך האב געהייסן, אז אין אלע חסידישע שולען זאל מען נאך תפלת שחרית אלע טאג - שבת אויך אין כלל - זאגן אשיעור תהילים אט ווי דער תהילים איז צעטיילט אויף די טעג פון חודש, מיט א מנין, און נאך דעם זאגן קדיש אלע מארק מענטשן, געשעפטס לייט, וואס זיינען נאר היימישע זאלן גיין אין שוהל דאוונען און זיין בשעת מען לערנט עין יעקב וועט זיי דער איבערשטער העלפן פרנסה בריוח, חסידים זאלט איר זאגן אז איך הייס זיי, און אזוי אידן זאלט איר זאגן אז מצד אהבת ישראל, און טובת ישראל, בעט איך זיי אז זיי זאלן מקיים זיין, און דער אויבערטער זאל העלפן א גליקליכן יאר אין רוחניות וגשמיות און מיר זאלן זוכה זיין צו א גאולה שלימה דורך משיח'ן, אמן")

ובקשתי זאת בתקפה עומדת, לזכות הרבים, (וראוי הי' לעשות כן בכל בית כנסת, כי איננו ענין פרטי של מפלגת החסידים יחיו בפרט), ובגלל זאת יתברכו ממקור הברכות בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר...

(קובץ מכתבים)

- כ -

רבינו הבעש"ט זצ"ל זי"ע באו לידו כתבים מהרב מוה"ר אדם בעש"ט ז"ל מקובל גדול ונורא איש אלקים קדוש אשר השאיר כתבים בחכמת האמת ובצוואתו לבנו אמר שיראה להגיע כתביו ליד הקדוש מוה"ר ישראל בעש"ט ז"ל וכאשר התחיל להתנוצץ אור שבעת הימים הבעש"ט ז"ל הגיעו כל הכתבים שלו עם ספר תהלים שלו לידו (דורות החדש)..

(מפי השמועה. ועיין בספר כתר היהודי, ירושלים, תרפ"ט)

- כא -

סיפור נפלא מהצדיק הק' מרוז'ין זי"ע איך שביטל גזירות ע"י אמירת תהלים.

(קטע ממכתב)

רשום אצלי שמועה מקובלת מפי מורי ומלמדי החסיד המפורסם הר"ר שמואל בצלאל זי"ע, אשר שמע מפי קדש הקדשים הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, מה שסיפר בזה"ל: בהיותי בן שמונה, הנה באחד השבתות נכנסתי לכ"ק אאמו"ר - הכוונה להוד כ"ק אביו הרה"ק אדמו"ר הצמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע - וישב על מקומו, ולמד ספר הזוהר. בתוך כך נכנס אחי הרב"ש - הוא כ"ק בנו בכורו של הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר צמח צדק - וסגר כ"ק אאמו"ר את ספר הזהר, ואמר אשר בשעה שהצדיק הקדוש מרוזין אומר תהלים, כל העולם פתוח לפניו, ובתהלים דשבת רואה בהשרשים דכל עניני עולם, ואז הוא יכול לתקן בהשרש, ובמילא נדחית ונתבטלה הגזירה, ואני הנני מסכים עם עצת הצדיק הקדוש מרוזין.

וזה פרשת הדבר: אהבה גדולה וחיבה יתירה היתה בין הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק צמח צדק וכ"ק אדמו"ר הרה"ק הרה"צ מרוזין זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. פעם אירע ענין כללי גדול, ושלח הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק צמח צדק את מעלת כבוד הרב הגאון הצדיק החסיד הנודע ומפורסם כש"ת מוהר"ר אייזיק הלוי אל כ"ק אדמו"ר הרה"ק הצדיק מרוזין, להתיישב ולטכס עצה נכונה בביטול הגזירה.

בבוא מעלת כבוד הרב הגאון הצדיק החסיד הר' אייזיק הלוי אל כ"ק אדמו"ר הרה"ק הצדיק מרוזין, קיבל אותו בסבר פנים מאירות, ובשמעו דבר השליחות אשר מסר לו הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק צמח צדק, אמר: וועלן מיר זאגן א פאר קאפיטלעך תהלים, וועט השי"ת עפענען שערי אורה, וועלן מיר זען וואס טוט זיך.

ביום הש"ק - מספר הרה"ג הצדיק החסיד הרב הלוי, למורי ומלמדי החסיד הרשב"צ - בעת שאמר הרה"צ הקדוש האדמו"ר מרוזין תורה כדרכו, הנה באמצע פסק מלאמור, וציוה אשר כל החסידים שהיו באותו מעמד יצאו מן החדר, ועלי פקד להשאר, וכאשר יצאו כולם אמר לי, עצתי נאמנה אשר ישלחו שני שלוחים לעיר המלוכה בטענות אלו, והגזירה תבטל בעזה"י, וגם האדמו"ר שלכם מסכים עמדי.

(קובץ מכתבים, דף 302)

- כב -

מעשה נורא מהרה"ק מסוורן זי"ע שחתם עצמו בבארדיטשוב על חברה תהלים, ותירץ המדרש שדוד המלך עה"ש בקש שכל מי שיקרא בתהלים יחשב כאילו עוסק בנגעים ואהלות

הרב הקדוש ר' משה צבי מסוורן ז"ל, הנקרא בשם "הרב דסוורן", נזדמן לו פעם להיות בברדיצ'וב, והתאכסן אצל מחותנו, החסיד המפורסם ר' משה יוסף חודורוב ז"ל. בו בזמן יסדו בעלי המלאכה בבארדיצ'וב "חברה תהלים" ותיקנו תקנות שונות, וכנהוג, רשמו את התקנות בפנקס. חברי החברה היו רובם ככולם אנשים פשוטים, שאינם בני תורה, אבל היו תמימים ויראי אלוקים. כדי שלעת הצורך יהיו להם גם יודעי תורה משל עצמם, ביקשו בני החברה משני אברכים, שהיו ידועים בעיר למופלגים בתורה, שיירשמו גם הם בתור חבירים לחברתם. האברכים נתרצו להם.

כששמעו חברי "חברת תהלים" שהרב דסוורן נמצא בברדיצ'וב החליטו לשלוח אליו את הפנקס, ולבקש ממנו שיחתום את שמו בכתב יד קדשו על התקנות שבפנקס, ואם ימצא לנכון להוסיף או לשנות איזה דבר בהתקנות, הרי הם מסכימים על זה ברצון מראש. ובחרו באחד משני האברכים הלמדנים שהוא ילך עם הפנקס אל הרב, ויבקשו על כך. בא האברך אל הרב דסוורן, ומצא שלמדן אחד מבני העיר יושב שם. מששמע אותו למדן על דבר "חברת התהלים", שהאברך נרשם בה בתור חבר, פנה אליו בתמיהה:

- מה לך אצל "חברה תהלים"? יאמרו תהלים בעלי המלאכה והאנשים הפשוטים, שאינם יודעי-ספר, אבל אתה מוטב שתלמד גמרא ופוסקים, ולא להתעסק בתהלים.

אמר לו האברך:-

וכי מי שהוא יודע תורה אין לו לומר תהלים? הלא יש במדרש על פסוק "יהיו לרצון אמרי פי", שדוד המלך עליו השלום ביקש, שכל מי שיקרא בתהלים יטול שכרו כאילו עוסק בנגעים ואהלות.

- שמעתי - השיב לו אותו למדן - מאחד מגדולי הרבנים (שהיה מ"המתנגדים") שאמר, שהמדרש אומר שדוד המלך ביקש על כך, ש"יהיו לרצון אמרי פי" כמו לימוד נגעים ואהלות, אבל אין מזה ראיה שאמנם פעל בתפלתו מה שבקש, ויוכל להיות שלא פעל זאת כלל, שהרי כן מצינו במקום אחר, שדוד המלך בקש דבר אחר ולא ניתן לו, שכן אמרו בבבא בתרא: "שבעה לא שלטו בהם רמה ותולעה... ויש אומרים אף דוד, דכתיב: "אף בשרי ישכון לבטח", ואידך? ההוא רחמי הוא דקא בעי", כלומר: שזו היתה רק בקשה של דוד שבשרו ישכון לבטח מבלי רימה, אבל בקשתו לא נתמלאה.

והרב דסוורן ישב ושמע את כל דברי הויכוח שבין הלמדן והאברך. מששמע את דבריו האחרונים של הלמדן, נענה בהתרגשות גדולה ואמר:

- הוי, על מי זה אתה אומר, שתפילתו לא פעלה? על דוד מלך ישראל?? מעי חמרמרו בקרבי למשמע דברים כאלה על דוד המלך עליו השלום?

וגם באותה גמרא דבבא בתרא לא הבין אותו רב את הפשט האמיתי. פירוש דברי הגמרא כך הוא: בברייתא חשבו רק אלה שלא שלטה בהם רימה מאליהם, מבלי שום בקשה והשתדלות מצדם, אבל "דוד רחמי הוא דקא בעי", כלומר: הוא בקש והתפלל על כך, ולכן לא חשבוהו בין השבעה, ואם כן, אדרבא, משם ראיה, שתפילתו של דוד פעלה.

ונטל מיד האברך את הפנקס, וברצון רב חתם את שמו הקדוש על תקנות ה"חברה תהלים" של בעלי המלאכה. (סיפורי חסידות)

- כג -

סיפור נפלא מאדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש נ"ע, איך שבאמירת תהלים בשופי ביטל הגזירה.

(קטע ממכתב)

ב"ה, ח' טבת תרצ"ו, אטוואצק.

...ומ"ש כת"ר אודות המסופר בי"ט כסלו תרצ"ד - היינו בליל כ' כסלו - כי הוד כ"ק רבינו הזקן והוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע היו אומרים השיעור תהלים בכל יום כפי שנחלק לימי החדש, וביום י"ט לחודש הוא תפלה למשה כמבואר שם בארוכה. והקשה כת"ר מהידוע (ע"פ מכתבי רבנו הזקן בבואו מפטרבורג [נדפסו בס' בית רבי ע' לה וע' ע. ובס' משנת יואל - בשלימות].) שבעת הודיעו להוד כ"ק רבנו הזקן שהוא חפשי אמר הפסוק פדה בשלום נפשי שהוא במזמורי תהלים ביום השלישי כמו שנחלק לימי השבוע.

ולי אין הדבר מוקשה כלל, כי הסדר המסודר אצל כ"ק רבנו הזקן והוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הי' שהיו אומרים שיעור תהלים כמו שנחלק לימי החדש, אשר כן קבלתי בבירור, וראיתי את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נוהג כן, אמנם בהיות הוד כ"ק רבנו הזקן במאסר, הוסיף להגיד שיעור תהלים ביחוד בשביל מצבו בהוה, ושיעור זה הי' כמו שהתהלים נחלק לימי השבוע.

והנה אעפ"י שאין ראי' לדבר, זכר לדבר אשר בזמנים מיוחדים היו הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נוהגים להוסיף באמירת תהלים כמו שהוא נחלק לימי השבוע, בתור הוספה על סדר הקבוע של אמירת התהלים כמו שנחלק לימי החדש.

הרבה סיפורים ממאורעות כללים ופרטים ישנם בענין זה, ואכתוב לכת"ר רק אודות מאורע כללי אחד שאירע בימי נשיאותו של הוד כ"ק אאדמו"ר הרה"ק מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

בשנת תר"מ בתחלת חדש ניסן - מארטש ממממ 088 למספרם - בא הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מפעטערסבורג, והי' בצער גדול, כי אחד השרים הגבוהים הציע לגזור גזירה חדשה על היהודים בענין מסחר וקנין, והוספות חומרות באיסור הישוב ליהודים מחוץ לתחום.

משך זמן ידוע ישב הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בפעטערסבורג וכמעט אשר פעל איזה הנחות, ולכל לראש לדחות את זמני ההצעה לפני הסענאט לשנה הבאה.

אמנם אחד משרי הסענאט, חבירו של השר הצורר המציע את הגזירות הנ"ל, התעקש ופתה גם אחדים מחביריו לדרוש, אשר יחליטו ויאשרו ויקיימו את כל ההצעות של השר הצורר הנ"ל.

בבוא הוד כ"ק אאדמו"ר אדמו"ר הרה"ק מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הביתה הי' בצער גדול מזה, וגם בישבו בביתו הי' עוסק בענין זה על ידי שלוחים ומכתבים, וראשי העסקנים היו הגביר החסיד ר' נחום ז"ל הערמאנט, החסיד ר' ישראל שו"ב חייקין והגביר החסיד ר' ליב ז"ל מאנענסזאהן.

ביום השלישי ב' אייר (להעיר שהוא יום הולדת את כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע) קרא הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ואמר, מעת היותי בפעטערסבורג להתעסק דבר הגזירות, התחלתי לאמר תהלים בשופי (כן הי' לשונו הק' של הוד כ"ק אאזמו"ר מוהר'ש ופירש הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הכוונה, היינו כמו שהתהלים נחלק לימי השבוע, והוא נוסף על הסדר הקבוע דאמירת תהלים כסדר ימי החדש.)

היום מספר הוד כ"ק אאדמו"ר אדמו"ר הרה"ק להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק באמרי הפסוק כי מכל צרה הצילני ובאויבי ראתה עיני, נכנס בן ציון (אחד המשרתים) ויגש לי הטלגרמה שהביאו מרודניא (כי אז הי' הטלגראף ברודניא, כט"ו פרסאות מליובאוויטש) ידיעה מר' ישראל שו"ב חייקין, כי השר הסענאטאר הצורר אחזתו השבץ וימת פתאום, כן יאבדו כל אויביך ד', ובכל זה (להעיר משו"ע אורח חיים סי' תקס"ט.) סיים הוד כ"פ אאזמו"ר אדמו"ר מוהר"ש - גמרתי כל השיעור.

זאת אומרת אשר במאורעות שונות היו מוסיפים באמירת תהלים...

(קובץ מכתבים)

- כד -

מעשה נורא מהבעל שם טוב הקדוש זי"ע כשהלך לעורר את האנשים על אמירת תהלים ואהבת ישראל

בקונט' ב' ניסן התש"ט מכ"ק אדמו"ר יוסף יצחק זצ"ל נבג"מ שניאורסהון מליובאוויטש עמוד צד. אחרי סיפר הבעל שם טוב: בהיותו כבן עשרים וילך עם אחוזת מרעיו הצדיקים הנסתרים לעיר בראדי. אחרים מהם הלכו הלאה. ועברו גבול העיר. והוא ואחד מחבריו נשארו בעיר ויהי ביום השלישי עמד באחד השוקים וישוחח עם אנשי השוק כדרכו בקודש לעודד את האנשים ההמונים ולעוררם באמירת תהלים ובאהבת ישראל. וכרגע השתומם ונבהל מאיש העובר בסמוך להם, והוא נושא סבל הולך כפוף רובץ תחת משאו, שק של קמח אשר על כתפו, בגדיו קרועים ונעלי גמי עץ. לאפטיעס ברגליו לחיו צנומות. עיניו בולטות ופניו לבנים כסיד ורטובים מזיעה. וממעל לראשו, מספר הבעל שם טוב, ראיתי עמוד אור זורח באור צח ומצוחצח אשר עד אז עוד לא ראיתי כמוהו, ואסתכל בו ואבינה כי אדם גדול הוא. האנשים אשר עמדו שם כראותם אותו, אחדים מהם אמרו, בעקיצה: הירשל טראג געזינד. ואחדים קראוהו בשמו, הירשל ציג טראג געזינד. ולכולם ענה כבר כה, געזינד זאלט איר זיין. ספרתי לחברי ר' יחזקאל ור' אפרים הנסתרים את אשר ראיתי, וגם הם לא ידעו כי האיש הזה יהי' מהחברים שלנו. חקרתי ודרשתי עליו, ואודה כי הוא אחד מאנשי ההמון אשר זה כעשר שנים שנתאלמן, ולו שני בנים הלומדים בישיבות שבעיר ומתפרנסים אצל קרובי אמם שבעיר. והוא נושא סבל ויש לו פרנסה טובה. אמנם כל כספו נותן הוא לפרנסת ארבעת העיזים אשר לו, כי אוהב הוא חלב גדיים, ולכן כינוהו הירשל דער מילכיקער. והמתלוצצים קוראים אותו הירשל ציג. והוא גר באחת החורבות פרוור בעיר. ימים רבים ארבתי לו להירשל ולא יכולתי לעמוד על אופיו, והייתי בצער גדול מזה. התפללתי ובקשתי רחמי שמים כי אוכל לעמוד על אופיו של איש זה. ואשר מן השמים יגלו לי באיזה זכות זכה האיש הנראה להמוני אשר בכל מקום שהולך יאיר ויזרח מעל ראשו אור בהיר צח ומצוחצח כזה. אשר גם חבריי הצדיקים הישישים ר"י ור"א הנסתרים התפעלו מאד האור הבהיר אשר זרח ממעל לראשו של הנסתר ר' הירשל היה כעין קרני ההוד של משה רבינו. בעת ההוא הנה כבר התחשבו בשמים עם צערי, ותפלתי היתה עושה פרי, ומכיון שראיתי אשר בענין הזה הנה טרם נעניתי. חכיתי עד אחר השבת וקבלתי עלי תענית הפסקה. ג' ימים וג' לילות מסעודת מלוה מלכה ביום הג' אחר תפלת המנחה, בצאתי מן ההקדש אשר שם הי' האכסניה שלנו במשך ימי שבתינו בבראדי, פגשתי בהאיש ר' הירשל ואמרתי לו כי רעב הנני במאוד ולבי חלוש. והייתי שותה כעת חלב עזים, ושמעתי כי אצלו יש לקנות חלב עיזים. ר' הירשל ענה לי בשמחה כי מוכן הוא לתת לי כוס חלב עזיים, אבל מחיר לא יקח עבור זה, כי גם הוא יהודי המחוייב לתת מלחמו ומכל אשר לו לאחיו העברי. ויאמר לי לילך עמו לבית דירתו. הלכנו כשעה ויותר, עד אשר באנו לסמטא מלאה רפש וטיט בתים בלא גגים וחלונות ובאחת החורבות היתה בית דירתו של ר' הירשל. וכאשר אך פתח דלת ביתו קראו העזים בקולם ויקרבו אליו וילקקו ידיו ורגליו וירקדו כדרכם. ר' הירשל לקח כלי ויחלוב את העזים ויתן לי ואשת, ואתפלל תפלת ערבית, ואשאר בבית דירתו עד אור הבקר. וכל העת הי' רוחו של ר' הירשל טובה עליו במאד, ויספר לי כי זה כעשר שנים אשר נתאלמן מאשתו העסקנית במצות ביקר חולים עניים, וילדות עניות. בימי אבלו נראתה אשתו אליו בחלום, ותספר לו מכל השכר הגדול אשר נותנים לה בעד הביקור חולים ויולדות עניות שקיימה. כי כמה פעמים שמעה מן המגידים והמוכיחים אשר אחר המיתה כשבאים לעלמא דקשוט, הנה ראשית הדין ומשפט הוא חיבוט הקבר ומלאך דומה שואל מה שמך, ואח"כ באים מלאכי חבלה ומוליכים את האדם לבית המשפט וזורקים את הנשמה בכף הקלע ואח"כ מוליכים אותו לגיהנם. כן שמעה כמה פעמים.

אבל כשנפטרה ונשאוה לבית החיים וקברוה והבנים אמרו קדיש והעומדים שם ענו אמן הרעישו מלאכים בקריאת אמן כן יהי רצון וכאשר גמרו לכסותה בעפר קרקע, בא אחד ושאלה מה שמך ענתה כי רחל לאה שמה, ויולכוה לבית המשפט. ותראה עומדים שמה כמה אנשים וטף ילדים ויולדות ותכירם כי הם הם החולים והחולות אשר שקדה ברפואתם במשך עשרים ושבע שנה מאז עמדה על דעתה בעודנה נערה בית אביה דניאל המקלף. דניאל דער שינדלער. עד יום מותה ויוליכוה לגן עדן.

ותוסף לספר כי בשמים מחבבים מאד את זה שהוא עושה צדקה עם איש ואשה מישראל. ואתה הירשל הנך איש המוני ואין אתה יודע תורה, עסוק ברפואת חולים ויולדות והשתדל אשר איש לא ידע מזה. ומאז הנה קניתי עזים ומפרנסם בטוב, ואת חלבם הנני נושא לחולים ויולדות לרפאותם ולחזקם. והשי"ת נותן ברכתו הקדושה ומתרפאים. ובכל משך השנים הנני מפרנסם בדוחק כי כל הריוח הנני נותן על פרנסת העזים.

כחודש ימים ישבתי עוד בבראדי, ואתבוננה לעבודתו של ר' הירשל, ואראה כי עובד הוא עבודתו באמונה טהורה ואינו שת לבו לכל הכינויים שמכנים אותו, ושוקד בעבודתו באהבת ישראל במסירות נפש. ומשום זה זכה להאור בהיר הנפלא. ע"פ הוראתו של הצדיק הנסתר ר' אפרים צבי מנהל חברתינו שעשה שאלה מן השמים, הכנסנו את ר' הירשל ציג ברשימת חברינו, וחברינו ר' בנימין ביינש הנגר בבראדי התחיל ללמוד עמו ובמשך שנתיים למד אתו את התנ"ך וג' שנים למדו משנה וגמרא. ונפתח מוחו כפתחו של אולם, ונעשה גדול בתורה והתעכב בעירו עוד כחמש שנים ונתעלה בתורה הקדושה ובחסידות, וע"פ הוראה מן השמים עזב את בראדי והתיישב באניפאליע ובתפלותיו ובסגולותיו ריפא מאות ואלפים במשך כשלשים ושלש שנים. ונפטר בגלותו בעיר אסטראפאליע. באותו היום שנפטר ר' צבי אלול תקכ"א הי' באסטראפאליע יום גשם ורוח סערה ומעטו המלוים את הזקן העובר אורח שנפטר בבית ההקדש ואיש לא ידע כי הוא אחד המיוחד בין הצדיקים הנסתרים ורק לפני פטירתו הגיד אשר שמו צבי בן ר' יחיאל זלמן. שהי' אביו שמש באחד הבתי כנסיות בבראדי ויש לו שני בנים ר' עוזיאל ור' גדלי' ולא הגיד איפה הם נמצאים. החברה קדישא בעיר אסטראפאליע השתתפו כל אנשי העיר והת"ח וראש החבורה הי' אחד מחשובי העיר ר' נפתלי זאב שהי' למדן ועשיר ומשתתף בכל הצדקות ביד רחבה וברוח נדיבה וכאשר הודיעו כי זקן אחד עובר אורח נפטר בבית ההקדש שלח איזה אנשים להתעסק בקבורתו ואחד הקברנים אמר קדיש אחר הנפטר.

כולנו הצדיקים הנסתרים והחבריא קדישא ונשמות בעלמא דקשוט ונשמות החולים אשר הצדיק ר' צבי עזר להם וריפא אותם במשך ארבעים שנה ושלש שנים וכל המלאכים שנבראו ממעשים הטובים הלכנו כולם לקבלת פני נשמת הצדיק ר' צבי ובה בשעה נעשה רעש בשמים בקטרוג גדול על העיר אסטראפאליע על אשר לא נהגו כבוד עם הצדיק ר' צבי והמקטריגים תבעו דין קשה על ראש החברה ר' נפתלי זאב ובני החברה והעיר כולה. כולנו יחדיו ור"ח בן דוסא בראשינו נשאנו רינה ותפלה בעד יושבי עיר אסטראפאליע והתאמצנו בסניגורי' נגד תובע הדין. ולא הועיל וכמעט אשר נטו ב"ד של מעלה לפסוק את הדין כדרישת המקטרגים. אך לפתע פתאום נשמעה הכרזה, פנו מקום לנשמת אשת חבר עטרת בעלה והופיעה נשמת הצדקנית רחל לאה בת פיגא דוואשא ור' דניאל התם וירא אלקים. ואחריהם אלפים נשמות ומלאכים המלוים אותה. כשמוע המקטרגים את ההכרזה ובראותם את הרעש שנעשה בהופעת נשמת הצדקנית רחל לאה נפלו פניהם.

הצדקנית טענה לזכות יושבי עיר אסטראפאליע כי לא יכלו לדעת אשר ישיש כבן מאה שנה לבוש בגדי המוני עם ומסתתר כעם הארץ יהי' אחד הצדיקים. ואדרבה הם קיימו מצות צדקה כהלכתם שפרנסו והחזיקו בור ועם הארץ רק מפני שהוא יהודי. ואם ח"ו יענשו את יושבי עיר אסטראפאליע יהי' זה עונש לנשמת בעלה הצדיק אשר הוא גרם את זאת והסינגורי' עשתה פרי טוב והקטרוג נתבטל, עכ"ל.

(קובץ מכתבים)

- כה -

על ידי אמירת כל ספר תהלים אצל הציון של אוהחה"ק זי"ע נפקדה בבן זכר

מעשה פלא: כשבא הרבי מבעלז זצ"ל לראשונה בירושלים, התאכסן בעיקר אצל הרה"ח ר' זלמן אשכנזי, הוא הי' חסיד "חב"ד", ובשכנותו גר תלמיד חכם גדול, ומופלג במידות ויר"ש וכו' הר"ר פייביל, הנ"ל לא הי' חסיד, הוא התחנך בישיבות בליטא, וגם ממשפחתו וכן ממשפחת אשתו לא היו חסידים, והי' להם שייכות לחסידים כרחוק מזרח ממערב. הם היו כבר נשואים יותר מעשרים שנה, ועדיין לא נתברכו בבנים.

פעם אחת, בליל היארצייט של האוה"ח הק', חלמה אשתו של ר' פייביל הנ"ל, שראתה את האוה"ח הק' בחלום, וספרה האשה מהחלום לבעלה, ובעלה לא התפעל מהחלום, ואח"כ סיפרה האשה מהחלום לשכנתה, והיות והשכנה היתה ממשפחה של חסידים, יעצה לה השכנה שתלך לספר להרבי מבעלז מכל החלום, כי הוא נמצא מרחק שני בנינים מביתם, ובתוך כך תבקש את בקשתה... אשתו של ר' פייביל עשתה כעצת שכנתה, ונכנסה להרבי מבעלז עם בקשתה ועם חלומה. וציוה לה הרבי מבעלז, שתסע עוד באותו יום (כי זה הי' בט"ו בתמוז), "להציון" של האוה"ח הק' ותאמר שם את כל ספר ה"תהלים", ואחר כך תבקש את בקשתיך, ותבטיחי לאוה"ח הק' שבאם תלך "בן זכר" תקרא את שמו על שם רבנו: חיים בן עטר זי"ע ועכי"א.

ובדיוק ליום השנה, בט"ו תמוז נולד אצלה בן וקראו לבן בשם חיים. והוא הוא הבן היחיד שלהם.

- כו -

מלאה הארץ קניניך. פי' מהר"ש מבעלזא זי"ע שבכל העולם מלא הענינים שיכולים לקנות אותך כגון בעשות צדקה. באמירת קאפיטעל תהלים וכו'.

- כז -

הצה"ק מזידיטשוב זי"ע אמר תהלים במקוה במסירת נפש

פ"א בא לפני הרה"צ ר"צ מזידיטשוב זי"ע שליח עבור מקשה לילד שהיתה בסכנה גדולה ויען כי הרה"צ שכב עצמו לישן לא פתחו לו המשמש ויכה השליח בדלת וצעק כי הענין הזה הוא סכנת נפשות אבל השמש לא רצה לפתוח כדי לא להטריח את הרה"צ, אבל הרה"צ שמע את קול האיש ואמר להמשמש כי איש מר נפש רוצה לכנס ושיפתח לו ויאמר המשמש כי רק קול של רוח סערה הוא ואין שום איש. ויאמר הרה"צ לא כן אלא איש מר לב עומד על יד הדלת ותכף תפתח לו ועשה כן ונכנס השליח בבכי' אודות המקשה לילד ולבש עצמו ויאמר להמשמש לך אתי אל הנהר ותכרה חפירה בתוך הכפור של הנהר כדי שאוכל לטבול בנהר. ועשה כן וחפר חפירה בתוך הכפור ואף שהי' אז בימי החורף וימים קרים הטביל עצמו ודרכו הי' בעת הטבילה שהי' אומר פסוקי תהלים. וכאשר גמר את הטבילה רצה לצאת מהמים ולא מצא את הפתח של החפירה. ואמר פסוקי תהלים ולא מצא אח"כ אמר והזכיר זכות אבות ולא מצא הפתח עד שאמר רבש"ע הנני מוסר עצמי למות עבור שתי הנפשות של המקשה לילד ותכף מצא את הפתח ויצא בשלום והלך לביתו ואמר לשליח מזל טוב. (ומובא לעיל בשם בעשטה"ק שאמר ג"כ תהלים בהיותו עומד במקוה)

- כח -

כשהצדיק הק' מראפשיץ אמר תהלים הי' דוד המלך ומלאכים ושרפים אומרים איתו יחד.

הרה"ק ר"נ מראפשיץ כשהתחיל לנהל הרבנות אחר פטירתו של הרה"צ מלובלין זי"ע. הלך אליו ר' וועלוועלי רעזבארזער זי"ע והי' שם בעת הסעודה שמע שהרה"ק מראפשיץ התחיל לספר יחוסו שכ"ד דורות לפניו היו כולם רבנים וגאונים ויצא הרה"ק מראזבאריז מהשלחן וצעק בקול לעבודת ה' אינם צריכים להיות מיוחס אמר הרה"ק למה מתרגז ר' וועלוועלע אני אומר כי לעבודת ה' טוב להיות מיוחס. והסביר הענין, כי ר' וועלוועלע בחצות הלילה כששומע שהמלאכים מתחילים לומר שירה הוא קופץ מהמטה בהתרגשות ומתחיל תקון חצות כשאומר תיקון חצות אז מלאכים ושרפים אומרים אתו יחד. ואח"כ אומר תהלים ומלאכים ושרפים ודוד המלך בעצמו אומרים אתו יחד. וכן הלמוד והתפלה וכו' ואחר כל העבודה הנ"ל מתחיל לחשוב הלא אבי הי' איש פשוט ולא עבד ה' כמו אני ויש לו תענוג מעבודתו. ועכשיו נספר מעבודתנו שגם אנו עושים כנזכר כשאנחנו אומרים תקון חצות מלאכים ושרפים אומרים אתנו וכו' וכו' ואחר כל העבודה כשאנו מתבוננים באבותינו איך הם עבדו ה' לבנו נשבר בקרבנו. ואני אומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי. ועכשיו תודו שלעבודת ה' צריכים להיות מיוחס.

(שמעתי מר' רפאל פריינד, צדקת אליהו)

- כט -

הצה"ק ר"ר זוסיא זי"ע מכבה דלקה עם אמירת תהלים שלו.

פ"א נסע הרה"ק מקאליב על ש"ק לאיזה כפר ובעת קבלת שבת שמע קול המון די נפלה דלקה בתוך תבואות של בעה"ב בעל האכסניא שלו ורצה הבע"ה לצאת לקראת הבעה"ב להציל הונו והרה"ק מקאליב תפס את ידיו ואמר לו עמוד אספר לך מעשה רב. הרבי ר' זוסיא אמר תהלים בהתלהבות סמוך לקבלת שבת ונשמע קול דליקה בתוך הבית וצעקו אליו זוסיא עס ברענט ואמר עוד תהלים ולא שעה אליהם וצעקו עוד פעם ועוד פעם והשיב נא אז עס ברענט סטשייט דאך ותשקע האש. כשאמר הרה"ק מקאליב דברים אלו ראו כי שקע האש כולו.

(צדקת אליהו)

- ל -

הצה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע תיקון כל ערי רייסין בעת אמירת תהלים

ר' יצחק רדיבסקי שמע מחסיד אחד שהי' אצל הבית אהרן בליל כל נדרי ואחרי התפלה התנהג לומר בעצמו ספר תהלים לפני העמוד ואז נפל שינה על כל החסידים ופתאום שמעו קול רעש וצעקה גדולה שיצא מפי הבית אהרן זי"ע באמרו ה' אדוננו מה אדיר שמך וכו' עד שרעשו אמות הספים וכולם התעוררו משנתם. אחרי התהלים ספר הבית אהרן כי ר' אהרן הגדול זי"ע הי' דרכו לכבד את הרה"צ ר"ש מקארלין זי"ע לומר תהלים בליל כל נדרי פ"א שאל הרה"צ ר"א הגדול מאת אחד מאנ"ש שקבל ברכת פרידה מאתו והאיש הזה הי' איש פשוט מהישובניקעס שאל אתו איך מצא חן בעיניך מיין שלאמקעס תהלים ויען האיש הנ"ל ער זאגט גיט ער האט א גראב קול. ואמר הרה"צ ר' אהרן הגדול זי"ע, דע כי בעת שאמר ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ לא הי' בכל ערי רייסין ליטא ופולין שום ניצוץ שהי' צריך לתיקון שלא יתקן אותו.

(צדקת אליהו)

- לא -

ע"י אמירת תהלים כל יום בחצות הלילה השתחרר מן הצבא

לפני מרן היסוד העבודה זי"ע בא פ"א בחור לפניו שהי' צריך לעמוד למבחן הצבא ואמר לו שהוא איש בריא ומפחד שלא יקחו אותו לצבא. ואמר לו מרן ז"ל שיקח על עצמו שיאמר תהלים בכל לילה באמצע הלילה. וקיבל ע"ע. פ"א באמצע הלילה בעת שאמר תהלים שמע קול רעש ויללה וצעקות בחוץ. יצא לחוץ וראה שמרכבת אחת עם אנשים חשובים נהפכה בשלג והאנשים נפלו לתוך בור. נגש ועזר להם לצאת. והכניס אותם לתוך ביתו וחימם אותם ונתן להם לסעוד לבם. האנשים האלו היו כל המפקדה של מבחן הצבא הגענערל והרופא וכו'. שאלו אותו למה הוא ער כל כך מאוחר. והשיב להם שהוא מפחד מפני מבחן הצבא והרבי אמר לו לקום בחצות הלילה לומר תהלים. רשמו את שמו ובעל מבחן הצבא הכירו והוציאו לחפשי ונתנו לו כתב פיטורין מהצבא.

(ר' ישראל זלמן, צדקת אליהו)

- לב -

הבעש"ט הק' זי"ע נוסע לכפרי איש פשוט אומר תהלים להציל ישוב מישראל

בימי הבעש"ט נגזרה גזרה בשמים על מושב אחד של ישראל לכליון, קרא אליו הבעש"ט את חבריו, הצדיקים הנסתרים ר' מרדכי ור' קהת, וטכס עצה כיצד לבטל את הגזרה. והבעש"ט עשה עליית נשמה, וראה כי כבר נגזרה גזרה ואין להשיב. בהילוכו בחזרה דרך ההיכלות, ראה בהיכל אחד אור גדול ביותר. התבונן וראה כי זהו היכלו של איש כפרי אחד, שהוא גומר את התהלים חמש פעמים בכל יום, ואותיות התהלים מתנוצצות בהיכל זה. נסע הבעש"ט אל הכפרי הזה, ואמר לו:

אלו היית יודע שבעולם הבא שלך תוכל להציל ישוב מישראל, היית עושה זאת?

השיב הכפרי:

-אם יש לי עולם הבא, אני נותנו במתנה להצלת אותו ישוב ונתבטלה הגזרה.

(תמימי דרך)

ובספר רבינו ישראל הבעש"ט דף ס"ט מובא המעשה באופן אחר קצת.

- לג -

הבעש"ט הק' זי"ע אומר על איש פשוט אומר תהלים שיש לו דעה למעלה

חסיד אחד היה אצל הבעש"ט, והוא איש פשוט והמוני, אבל ירא שמים גדול, והתפרנס מיגיע כפיו בחפירת בארות. "הערשל גרעבער" ("החופר")- זה היה שמו בפי כל. מיום עמדו על דעתו היה נזהר מלאכול את פתו באיזה דבר, אלא עם מלח ומים. את בני ביתו היה מכלכל במזונות כפי יכלתו, אבל הוא עצמו לא טעם טעם בשר. היה בקי בספר תהלים בעל פה. פירוש המלות ידע בדוחק, ובכמה מקומות לא ידע הפירוש כלל, אבל היה חוזר על אותיות של התהלים תמיד, בעת מלאכתו ובעת הילוכו ואמר הבעש"ט:

"הערשל גרעבער" יש לו דעה למעלה.

(תמימי דרך)

- לד -

חשיבות התהלים של אנשים פשוטים

פעם ישב הרבי בעל ה"צמח צדק" מליובאוויץ כל הלילה ולמד, וכשהאיר היום עמד להתפלל ושהה בתפלתו כמה שעות. אחר התפלה בעודו מלובש בטלית ותפילין, ישב שוב ולמד. אותו היום היה שרוי בתענית.

ושני אנשים פשוטים, יושבי אחד הכפרים הסמוכים לליובאוויץ, ר' בנימין בייניש ור' יצחק שאול, באו באותו יום, שהיה יום השוק, לליובאוויץ. למכור את סחורתם. הראשון מכר את סחורתו, ובהיות עוד היום גדול נכנס לבית הכנסת לחכות עד אשר חברו יגמור אף הוא את עסקיו ויסעו שניהם יחדו הביתה. בינתיים הוציא מכיס בגדו ספר תהלים והתחיל לקרא מזמורי תהלים בקול רגש. והרבי שישב ולמד בעיון רב, שמע פתאום תהלים היוצא מקרב לב עמוק. פנה כה וכה לראות מי הוא זה. והנה ר' בנימין בייניש איש הכפר הוא. עמד הרבי ופנה לקרן זוית ובכה במר נפשו, בקנאו לתמימותו ופשטותו של הכפרי. בתוך כך נכנס לבית הכנסת החסיד המפורסם ר' אפרים יפה מקופוסט. אמר לו הרבי:

-הלואי ויכולתי לומר פסוק אחד של תהלים בפשטות כזו שאומר ר' בנימין בייניש.

(בית תפלה)

- לה -

בצערנאבל אומרים בשבת כל ספר תהלים

שני חסידים אחד קוצקי ואחד צרנובילי, נפגשו יחד ושוחחו על דרכי החסידות. אמר הצרנובילי: בשלשה דברים הוא עיקר החסידות של צרנוביל - בליל ערב שבת נעורים כל הלילה, בערב שבת נותנים צדקה כפי כחם, בשבת קודש אומרים כל ספר התהלים. השיבו הקוצקי: ובקוצק אין סדר זה נוהג, אלא נעורים הם בכל הלילות, וצדקה נותנים בכל עת שיש מעות, ותהלים אין בכחם לומר בפעם אחת את כולו, אלא אומרים איזה מזמורים בכוונה, כי היתכן שמה שדוד המלך עליו השלום עבד ויגע במשך שבעים שנה, נאמר אנחנו בפעם אחת?

(דרכי נועם)

- לו -

אמירת תהלים הוא תריס בפני כל רעה, והצלה בשעת צרה רח"ל

"אמירת תהלים - היה אומר הצדיק ר' יחיאל מאיר מגוסטינין - היא תריס בפני כל רעה, והצלה בשעת צרה". פעם בא לפניו איש אחד עם בנו החולה. ציוהו הצדיק שהחולה בעצמו יאמר חמש פעמים תהלים. טען האב: "רבי כלום אפשר שבני שהוא חולה מסוכן, יאמר חמש פעמים תהלים?" השיבו הצדיק: - שמע את אשר אספר לך. לפני כמה שבועות בא אלי אחד עם בן שיצא, לא עלינו מדעתו, וצויתי גם עליו שיאמר תהלים, מה ערך יש, לכאורה, לאמירת תהלים של משוגע? אלא שפעלתי בשמים, כי כל מי שאצוה עליו לומר תהלים והוא יציית לי, יוושע על ידי כך.

וכל מי שבא לדרוש בעצתו ולבקש ישועה, היה מצוה עליו שיאמר את כל התהלים. ולראיה הביא את הכתוב בתהלים: "מי ימלל גבורות ד' , ישמיע כל תהלתו". ימלל, אמר, הוא מלשון מילה, ופירושו: חיתוך וקריעה. מי יוכל לקרוע את "הגבורות", הדינים הקשים, מי ש"ישמיע כל תהלתו", מי שאומר כל התהלים.

ומעשה שחלה אחד מבניו הקטנים של הצדיק מגור, בעל "שפת אמת", ושלח את אחיו אל הצדיק מגוסטינין שיבקש עליו רחמים. אמר הצדיק מגוסטינין: "לחייב את הרבי מגור לומר כל התהלים, הרי זה דבר קשה. אבל עשרה מזמורים על כל פנים אף הוא צריך לומר". כשחזר השליח ומסר הדברים לבעל "שפת אמת", אמר: עשרה פרקים?! כשאני אומר פרק אחד חש אני בראשי, ועוד עשרה?"...

(שיח שרפי קודש)

- לז -

שורש נשמת רבותינו בעלי התוס' הוא במזמור תהלים שאמר דוד המלך, סוד תורה שבע"פ

מקובל אצלינו מעשה שהי' לפני הגאון וכו' מהר"ם ברבי זי"ע אבד"ק פ"ב, שבא אצלו בלילה הגה"ק מברדיטשוב זי"ע (בעל קדושת לוי), ושאל אותו הגאון מהר"ם ברבי דברי התוס' שייגע א"ע אז בלילה (לפני השיעור ליום מחר), והוא הקדוש (בעל קדושת לוי) התחיל לרוץ בהחדר ולומר מזמורי תהלים, כגון לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה ומזמור לדוד הבו לה' בני אלים, ומיד הגיד הפי' האמיתי בתוס', ונבהל המהר"ם ברבי והי' בעניו כמתעתי כי מה זה האמירה תהלים להבנת פי' דברי התוס', והגיד לו הגה"ק בעל קדושת לוי כי בעלי התוס' (רובם ככולם) קדושת נשמותיהם רמוזים במזמורי תהילם ופסוקיהם, ע"כ כאשר ראה מיד בתוס' מי המה בעלי המימרא אשר שאל אותו פי' דבריהם, הגיד מזמורי תהלים אשר שם שורש נשמותיהם, ועי"ז המשיך קדושת נשמתם וידע מיד פי' לדבריהם (ע"כ והמעשה עוד באורך ואכמ"ל), ויש להבין קצת במקצת יען מזמורי תהלים בכללם הם מדוד מלכנו זי"ע, שהוא שורש המלכו"ת פה, תורה שבע"פ קרינן לה, והתורה שבע"פ הוא בעיקר לפלפל ולסלסל לעיין ולחדש כמבואר בסה"ק (ובס' בית לוי על גיטין בהסכמת הרב רבינו הק' בעל ד"ח זי"ע ועוד בשערי גדולי אחרונים ז"ל), וזהו דרך הקודש שיסדו אבותינו בעלי התוס' זי"ע לפלפל בעומק סוגיות הש"ס, ע"כ שורש נשמותיהם בתהלים כנז'.

(דברי תורה מהדו"ח אות ל"ב)

- לז* -

ק"נ קאפיטעלעך תהלים כנגד ק"נ בעלי התוספות ומעשה נורא מר"ר זושא זי"ע ע"ז

פעם אחת היה הרבי ר' זושא בעיר של מתנגדים והתפלל שם בהתלהבות, ואחר התפלה שאל לו מתנגד אחד אם יכול לשאול אותו תוס' שקשה לו מאוד, והשיבו כן, וישאל לו את הפשט בהתוס', ויקח הרה"ק ר' זושא ספר תהלים ואמר קאפיטעל אחד, ואח"כ אמר לו הפשט הנכון, ויתפלא האיש מאוד כי הוא כבר היה אצל הרבה לומדים, אשר נבוכו לדעת הפשט הנכון בהתוס' ההוא, והוא הרבי ר' זושא בשום יגיעה, רק ע"י אמירת קאפיטל תהלים ידע להשיב על נכון, ויאמר לו הרה"ק הרבי ר' זושא, הנה בתהלים יש ק"נ קאפיטעלך, וכנגדם יש ק"נ בעלי תוס', וע"כ אמרתי הקאפיטעל ששייך לאותו התוס' ועי"ז השגתי הפשט הנכון.

(מפי אדמו"ר מניישטאט זצ"ל)

-לח -

הרה"ק בעל דברי חיים זצ"ל רוצה להחליף כל הש"ס שלמד עבור סיום תהלים של הרה"ק מניישטאט זצ"ל

פעם רצה הרה"ק בעל דברי חיים זי"ע לעשות סיום הש"ס, אבל היה לו תוס' אחד שלא הבין על בוריו, ונזדמן לשם הרה"ק רבי יוסף מניישטאדט זי"ע (בן הרה"ק בעל מאור ושמש זי"ע), וישאלהו הרה"ק מצאנז שיאמר לו הפשט בהתוס' הנ"ל, ויגיד לו הרה"ק רבי יוסף פשט בדברי התוס' אשר הניח דעתו של הגה"ק מצאנז. אחר כך אמר אני יכול רק לומר תהלים, ויאמר לו הרה"ק בעל דברי חיים אבקש מכבודכם לעשות חליפין, שתתנו לי את התהלים שאמרתם, ואני אתן לכם את כל הש"ס שלמדתי, והשיב לו הרה'ק מניישטאט זי"ע, שעל זאת לא יוכל להסכים.

(מפי אדמו"ר מניישטאט זצ"ל)

- לט -

מעלת גודל אמירת תהלים של אנשים פשוטים עמי הארץ

הרה"ק רבי יהושע מטומשוב זי"ע, אשר הסתופף בצל רבינו הבני יששכר זי"ע, סיפר שלקראת הימים הנוראים כאשר קבוצות חסידים באו לרבנו, נהגו רבים לשכור עגלות מיוחדות שהמתינו עליהם, כשעגלוניהם היהודים שוהים יחד עמם במחיצת רבינו עד שובם לביתם. פעם בשבת סליחות כאשר רבינו אמר תורה, התכנסו העגלונים לחדר הסמוך והחלו לומר תהלים, כי הללו שהיו אנשים פשוטים ועמי הארץ ידעו כי בין כה וכה לא יבינו את דברי תורה, והגביהו קולם עד שהפריעו להחסידים לשמוע את התורה, ואחדים מהחסידים התחילו לצעוק על העגלונים שינמיכו את קולם באמירת תהלים, ויהי כשמוע זאת רבינו הרים קולו ואמר, מה זה שאתם צועקים, מי אמר לכם שאמירת תהלים שלהם אינה עומדת בחשיבות יותר מאמירת תורה שלי... וסיים ע"ז רבי יהושע הנ"ל, עד כמה ששכלנו קטן ידענו באיזה דרגה עומדים דברי התורה של רבינו...

(דרך צדיקים)