| אתר הזוהר העולמי

אתר ה'תהלים' ו'דוד המלך'

דף # 5

PAGE # 5

פרק מט

רמזים וגימטריאות לסגולת אמירת תהלים

א. מסוגל לבא לידי יראת שמים וקדושה

ואתם ת'ה'יו ל'י' מ'מלכת כהנים וגו' ר"ת תהלים מסוגל לבוא לידי יראת שמים וקדושה.

ב. מסוגל שלא תפיל אשה פרי בטנה

ל'א ת'ה'י, מ'שכלה ועקרה בארצך' ר"ת תהלים, מסוגל שלא תפיל אשה פרי בטנה ושיפקדו בזש"ק לעבודתו יתב'.

ג. מסוגל לירידת גשמים

ל'מטר ה'שמים ת'שתה מ'י'ם ר"ת תהלים, מסוגל לירידת גשמים. וי"ל הרמז עד"ש כאשר ירד הגשם והשלג וכו', כן יהי' דברי וגו' לא ישוב אלי ריקם והשפעה רוחניות ולהוכיח נקרא מטר השמים [(עי' חת"ס עה"ת פ' האזינו)] והתורה נמשל למים ועז"א למטר השמים כדי להוכיח לבני אדם ולהדריכם ביראת ה' יתב' לצורך זה ע"כ תשתה מים צריך לך לזה ללמוד וללמד חלק התורה שנקראת מים כי בלא לימוד התורה אין כח בתוכחה, ומרן ח"ז הח"ס ז"ל אמר כי דרוש תוכחה בלא תורה מגן שוה לא יזיק ולא יועיל, ורמז הכא בר"ת תהלים לומר שלימוד תהלים מסוגל ביותר לקרב את לב בנים לאביהם שבשמים ית"ב כנ"ל.

ד. מנהג ישראל תורה לומר תהלים בכל חודש אלול, וע"כ בראשי"ת נוט' י'אמרו ת'הלים ב'חודש א'לול ר'צוים ש'בחיו.

(אגרא דכלה בצירופי בראשי"ת)

ה. ציצת על כנפי בגדיהם ס"ת תלי"ם כי הוא מצוה מן המובחר בהשכמה להתעטף בציצית וללמוד תהלים.

(רבינו אפרים ז"ל פ' וישלח, הביאו החיד"א ביוסף תהלות)

ו. זוכה להיות תחת כסא הכבוד

והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ס"ת תלי"ם, רמז כל האומר תהלים בכל יום זוכה להיות תחת כסא הכבוד

(רבינו אפרים ז"ל פ' ויגש, הביאו החיד"א ביוסף תהלות)

ז. כאלו קיים כל התורה

כל האומר תהלים בכל יום כאלו קיים כל התורה כולה וזהו תכו לרגליך ישא מדברותיך ר"ת תלי"ם וסמיך לי' תורה צוה לנו משה.

(רבינו אפרים בפירושו עה"ת כ"י פ' וזאת הברכה)

ח. רבינו הרד"ק זי"ע מפרש הפסוק הנ"ל עפ"י הידוע שדהמע"ה פעל בתפלתו שאמירת תהלים יהי' כמו לימוד נגעים ואהלות (עי' מדרש שוחר טוב תהלים א') וזה שרומז אף חוב עמים כל קדושיו בידך, ישראל קדושים בידך החוסים בסתר כנפיך - בזכות ה'ם ת'כו ל'רגליך י'שא מ'דברותיך ר"ת תהלים תורה צוה לנו משה שנחשב כתורה צוה לנו משה כעוסק בנגעים ואהלות.

ט. עוד פירש בפסוק זה שכמו שע"י לימוד התורה הק' אנו יכולים להתקרב להשי"ת, וע"כ הר"ת של מ'למד ת'ורה ל'עמו י'שראל מכוון להר"ת של ל'מה ד' ת'עמוד מ'רחוק (כי אותיות בומ"ף מתחלפים, אף שבפסוק כתיב ברחוק), וכמו"כ ע"י אמירת תהלים מתקרב האדם להשי"ת וע"כ הר"ת הם גם הר"ת של ת'וכו ל'רגליך י'שא מ'דברותיך - והם אותיות תלי"ם.

י. תלים גימ' ת"פ היא פלו' ששמה גימ' ת"פ ואם נאמר תהלים אות ה' היא רומזת לשכינה להפריד הפלו' ולהרחיקה (שם).

יא. כנגד חמשה חומשי תורה

משה נתן להם לישראל ה' חומשי תורה וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו ה' ספרים (שוח"ט תהלים א'). נמצא כלול וגנוז בו כל התורה כולה כי דהמע"ה חיבור ספר תהלים חמשה נגד חמשה חומשי תורה.

(דגל מחנה אפרים פר' חיי)

יב. באמרי נועם פר' וישלח עה"פ וישלח יעקב מלאכים לפניו, לפניו גימ' קע"ו מס' הפסוקים של קפי' קי"ט בתהלים, יעקב אבינו השפיל את עשו בכח זה המזמור, וזהו ויאב"ק שגימ' קי"ט איש עמו שהתגבר על שרו של עשו בכח זה המזמור.

יג רבינו הרד"ק זי"ע מפרש ואלה' שמות' בני' ישראל' הבאים' ס"ת תהלי"ם, שלקחו עמם למצרים ספר תהלים להגות בו וזה את יעקב שלמד תהלים כנ"ל.

מ

פרק נ

א הטעם שחיבר דוד ק"ן מזמורים כמספר פדיון דע"י לימוד מזמורים אלו יפדה א"ע מכל מיני פורעניות ופגעים רבים.

(ס' עמק המלך דף ט"ו)

ב להתגבר בכל יום על השונאים

מי שיש לו שונאים ורוצים להרע לו, סגולה שיאמר בכל יום ויום מזמור קי"ט וסימנך להדוף את כל אויבך להדו"ף גימ' קי"ט כמש"כ בספה"ק אור פני משה, ובכל פסוק ופסוק שבו יש בו סגולה בפ"ע להועיל לדבר מיוחד.

(סגולות ישראל מער' ת')

ג מבריח הקליפות

ובמחצית השקל סי' ו' סק"ז בשם ספרים, שהמשחיתים הנבראים ע"י עונות האדם, הם המקטריגים והמונעים את התפלה לעלות, וסגולת אמירת תהלים בכוונה מבריח אותן הקליפות, ולכן נקרא תהלים זמירות לשון כריתה כמו לזמר עריצים.

ד א"ר יהושע בן לוי כל עשרים שנה שהי' בבית לבן לא שכב ומה הי' אומר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים, ר' שמואל בר נחמני אמר כל ספר תהלים הי' אומר מ"ט ואתה קדוש יושב "תהלות" ישראל.

ה יש סגולה בכל מזמור בפרטות וכבר נדפס שמוש תהלים מקובל מגדולי עולם.

(יוסף תהלות)

ו סגולה לכל דבר לומר כל התהלים בלי הפסק

מה שיש קבלה מצדיקים לומר כל תהלים בלי הפסק והוא סגולה לכל דבר, הפירוש בלי הפסק הוא שלא יהי' שום הפסק כלל מלבו לפיו ויהי' פיו ולבו שוין בעת האמירה.

(ליקוטי שושנים מהרה"ק ר' משה צבי מסאווראן)

ז להמתקת הדינים יגמור כל ספר תהלים

קבלתי להמתיק הדינים והגבורות לגמור כל ספר תהלים, נרמז בפסוק מי ימלל גבורות ה', ימלל מלשון מלילות לשון מולל וזורק, ולפי"ז הפירוש הוא כך מי שירצה לכתוש ולמלול הגבורות ישמיע כל תהלתו, היינו כל ספר תהלים. (אגרא דפרקא אות שמ"ח, וכ"ה בספר רשפי אש בשם הרה"ק ר"י מיכל מזלאטשוב זצ"ל ומובא במגדנות נתן בס' מים רבים). וכן כתב בס' חסד לאברהם בסדה"י להרשב"א.

(לקוטי מאיר [בארדיאב תרצ"ב] אות י"ט)

ח שמעתי מהמקובל המופלג ח"ק כמהר"ר שלום שרעבי זלה"ה שפקפק על שנהגו לקרות תהלים בלילה סמוך לאור היום ונתפשט מנהג זה בכל א"י והי' אומר שאולי אין תהלים בכלל אזהרת הרב האר"י שלא יקראו מקרא בלילה ורפיא בידיה.

(שו"ת חיים שאל ח"ב סי' כ"ה, ועי' יוסף אומץ סי' נ"ד)

ט. טעם שפתח דוד המלך עליו השלום את התהלים באשרי, משום שמרומז שמו בתיבת אשרי, אשר ובדרך ובמושב, ראשי תיבות גימטריא דוד. ועוד, כי אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, עם הכולל עולה בגימטריא ב' אלפים חמש מאות תשעים ושבעה, כמנין פסוקי תהלים ושנותיו של דוד.

(ספר הטעמים)

י. טעם שנקרא ספר תהלים ולא ספר תהלות או ספר הילולים, כי כן מצינו הלשון הזה כמה פעמים, אבל לשון תהלים הוא לשון זכר ולשון נקבה כי התהלים בתחלתו הוא לשון נקבה והמ"ם שבסופו הוא לשון זכר, אך על פי דאיתא במדרש שכל השירות שנאמרו בעולם הזה הם לשון נקיבה כמו אז ישיר ישראל את השירה הזאת, וכן כולם, לפי שאחרי השירות האלו היה עוד גלות כנקיבה שיולדות וקוברות וחוזרות ויולדות, אבל לעתיד לבא יהיה השיר בלשון זכר, ויושר שיר חדש, לפי שאז לא יהיה אחריו עוד גלות. ועל כן מתחיל הספר תהלים בשירות ותשבחות של עניני עולם הזה על אשר נאמרו עליו ועל כללות ישראל, כמו שמצינו בהמזמורים בתחלתו, שאמר על אבשלום בנו ועל שאול וגו' או על הזיפים וכהנה, אבל בסוף נאמרו השירים על העולם הבא, כמו דכתיב (תהלים קמט, א) שירו לה' שיר חדש, בלשון זכר, שקאי על העולם הבא. וכן העשרה הללויה של הללו אל בקדשו, נאמרו על העתיד כדאיתא במדרש, שלעתיד יזמרו לה' בעשרה הילולים, הללו. ועל כן נרמז זאת בהשם תהלים, שתחלת התיבה לשון נקיבה וסופו לשון זכר.

(שם)

יא. טעם שנקרא תהלים ולא תהלות, שסופי תיבות של מרחפת על פני המים, - תלים. וידוע שעל ידי התהלים אנו מתקנים ומעלים הרפ"ח ניצוצות שמרומזים בתיבת מרחפת, מת רפ"ח.

(שם)

יב. עוד טעם, כי סופי תיבות של (שמות א, א) ואלה שמות בני ישראל הבאים, עולה תהלים. כי גזירת מצרים גם כן היה מטעם זה להוציא ולהעלות הניצוצות.

(שם)

יג. עוד טעם, כי (תהלים כה, כב) פדה אלהים את ישראל, סופי תיבות תהלים. כי היו"ד אינה נרגשת במבטא, וידוע כי לכל צרה שלא תבא אנו אומרים תהלים, והיא סגולה לישועה והצלה.

(שם)

מ

פרק נא

א ימים אלו בימי החודש שמסוגלים מאוד לומר תהלים

מספר נפלאים מעשיך משם ס' העתידות והחזיון וז"לם

יום א' בחודש יום טוב מאוד כי בו נאמר כי טוב ובו נברא אדה"ר וחוה והנולד בו יהי' במז"ט צומח ועולה ולחולה אם יעשה פדיון נפשו קודם מנחה וירבה בצדקה ויתרפא וכן לחשוכי בנים אם יתנו צדקה ויתפללו תפלת הבנים תקובל תפלתם ברצון ומה מאוד מסוגלת אמירת תהלים ביום הזה עד למאוד ונכון לשמוח בו.

יום ו' בחודש טוב יבשר לחולי ברפואה והנולד בו יהי' בעל מריבה ומחלוקת ואכזר וסגולת לימוד תהלים כולו משובח הרבה.

יום י"ד נח בירך לבניו וטוב לכל ענין, והנולד בו גדול יהי' וצדיק ויאריך ימים ומסוגל הרבה ללמוד ספר דברים, וגם מסוגל הרבה ללמוד ספר חמישי שבתהלים.

יום י"ט יבשר טוב לחולה וטוב לכל דבר ולכל מלאכה ובו ביום לקח יצחק אבינו ע"ה אשה וסימנא מלתא הוא בואי כלה והנולד בו יהי' יפה תואר ומסוגל להשמעת התפלה ואם ילמדו התהלים בכנופיא עם פ' העקדה בכוונה נכון לבם שתקובל תפלתם ברצון ותוך ג' ימים יענו ויעתרו ברחמים מן השמים.

יום כ"ה לא טוב לכל דבר ולא יכנס למרחץ ולא להסתפר והנולד בו ימות בברזל רח"ל ומי שהוא מוכרח לעשות איזה דבר ילמוד ספר רביעי שבתהלים ואלפא ביתא בשמו אז ה' יהי' לו מושך חסד וסימנך יהי חסדך ה' עלינו.

יום כ"ח טוב מאוד ומסוגל לתענית וכן יום כ"ט וכן יום שלשים דהיינו משמרת ער"ח ולא ישכח מן הצדקה שהיא מסוגלת מאוד ולהרבות בלימודים כפי יכלתו ובפרט לימוד תהלים אשר שגבה מעלתו בחסרון הלבנה ולהתאמץ ביום התענית לבל ידבר דברים בטלים וכל שכן שקר וחנופה וליצנות.

מ

ג. מזמורים שאומרים בליל שמיני עצרת כפי מנהג הגר"א ז"ל:

ח. יב. יט. כד. כז. כט. לג. לד. סז. צ. קד. קו. קיא. קיב. קיז. קכב. קכו. קלד. קלו. קמח. קנ.

בס"ד

ביום א כד

ביום ב מח

ביום ג פב

ביום ד צד

ביום ה פא

ביום ו צג

ביום השבת צב

לראש חדש קד

לשבת בראשית ה

לחנוכה ל

לעשרה בטבת עד[ לפרשת שקלים מט

לפרשת זכור קט

לתענית אסתר כב

לפורים ז

לשושן פורים ס

לפרשת פרה נא

לפרשת החדש עז

לשבת הגדול צה

ליום א של פסח קה

ליום ב של פסח קו

לד' ימי חוה"מ פסח עה

ליום ז' של פסח יח

ליום ח' של פסח קיד או קלו

אסרו חג של פסח קיח

שני וחמישי ושני לג

א' דשבועות כט

ב' דשבועות סה

שבעה עשר בתמוז עט

תשעה באב קלז

שבת נחמו קכב

ערב ראש השנה צח

א' דר"ה מז. ב' דר"ה פא

בעשרת ימי תשובה קל

שבת תשובה לב

ערב יום כפור קז

כל נדרי צז

יום כפור לב

א דסוכות צו. ב' דסוכות פז

חול המועד סוכות עז

הושענה רבה סא או פח

שמיני עצרת סה

שמחת תורה קמז

לחתונה יט

בבית האבל מט

לברית מילה יב

ב' ימים דר"ה פא

יום כפור לב

א' דסוכות עו ב' דסוכות מב

א' דחוה"מ כט

ב' דחוה"מ נ

ג' דחוה"מ צד

ד' דחוה"מ פא

הושענא רבה פב

שמיני עצרת יב

שמחת תורה ח

ח' ימי חנוכה ל

פורים כב

ב' ימים דר"ח קד

א' דפסח קיד

ב' דפסח עח

א' דחוה"מ פ

ב' דחוה"מ קה

ג' דחוה"מ קלה

ד' דחוה"מ סו

שביעי של פסח יח

אחרון של פסח קלו

א' דשבועות יט

ב' דשבועות סח

אשרי האיש א

למה רגשו ב

בברחו מפני אבשלום ג

בקראי ענני יי ד

אמרי האזינה יי ה

יי אל באפך ו

שגיון לדוד ז

יי אדוננו מה אדיר ח

אודה יי בכל לבי ט

למה יי תעמוד מרחוק י

ביי חסיתי יא

הושיעה יי יב

עד אנא יי תשכחני יג

אמר נבל בלבו יד

יי מי יגור באהליך טו

מכתם לדוד שמרני טז

תפילה לדוד יז

לעבד יי לדוד יח

השמים מספרים יט

יענך יי ביום צרה כ

יי בעזך ישמח מלך כא

על אילת השחר כב

יי רועי לא אחסר כג

ליי הארץ ומלאה כד

לדוד אליך יי נפשי כה

לדוד שפטני יי כי כו

יי אורי וישעי כז

אליך יי אקרא צורי כח

הבו ליי בני אלים כט

ארוממך יי כי דלתני ל

בך יי חסיתי לא

לדוד משכיל אשרי לב

רננו צדיקים ביי לג

לדוד בשנותו לד

לדוד ריבה יי לה

נאם פשע לרשע לו

לדוד אל תתחר לז

אל בקצפך תוכיחני לח

אמרתי אשמרה דרכי לט

קוה קויתי יי מ

אשרי משכיל אל דל מא

כאיל תערוג מב

שפטני אלהים מג

אלהים באזננו שמענו מד

רכש לבי דבר טוב מה

אלהים לנו מחסה מו

כל העמים תקעו כף מז

גדול יי ומהלל מאד מח

שמעו זאת כל מט

אל אלהים יי דבר נ

בבוא אליו נתן הנביא נא

בבוא דואג האדומי נב

אמר נבל בלבו נג

בבוא הזיפים ויאמרו נד

האזינה אלקים תפלתי נה

על יונת אלם רחוקים נו

בברחו מפני שאול נז

האמנם אלם צדק נח

בשלוח שאול נט

בהצותו את ארם ס

שמעה אלהים רנתי סא

אך אל אלהים סב

אלהים אלי אתה סג

שמע אלהים קולי סד

לך דומיה תהלה סה

הריעו לאלהים כל סו

אלהים יחננו ויברכנו סז

יקום אלהים יפוצו סח

הושיעני אלהים כי סט

אלהים להצילני ע

בצדקתך תצילני עא

לשלמה אלהים עב

אך טוב לישראל עג

למה אלהים זנחת עד

הודינו לך אלהים עה

נודע ביהודה אלהים עו

קולי אל אלהים עז

האזינה עמי תורתי עח

אלהים באו גויים עט

רועה ישראל האזינה פ

הרנינו לאלהים עזנו פא

אלהים נצב בעדת אל פב

אלהים אל דמי לך פג

מה ידידות משכנותיך פד

רצית ה' ארצך פה

הטה יי אזניך ענני פו

יסודתו בהררי קדש פז

על מחלת לענות פח

חסדי יי לעולם פט

תפלה למשה איש צ

יושב בסתר עליון צא

טוב להודות ליי צב

יי מלך גאות לבש צג

אל נקמות יי אל צד

לכו נרננה ליי צה

שירו ליי שיר חדש צו

יי מלך תגל הארץ צז

כי נפלאות עשה צח

יי מלך ירגזו עמים צט

הריעו ליי כל הארץ ק

חסד משפט אשירה קא

תפלה לעני כי יעטוף קב

ברכי נפשי את יי קג

יי אלהי גדלת מאד קד[

הודו ליי קראו בשמו קה

מי ימלל גבורת יי קו

יאמרו גאולי יי קז

נכון לבי אלהים קח

אלהי תהלתי אל קט

נאם יי לאדני שב קי

אודה יי בכל לבב קיא

אשרי האיש ירא קיב

הללו עבדי יי קיג

בצאת ישראל קיד

לא לנו יי לא לנו קטו

אהבתי כי ישמע יי קטז

הללו את יי כל גוים קיז

יאמר נא ישראל קיח

אשרי תמימי דרך קיט

אל יי בצרתה לי קכ

אשא עיני קכא

שמחתי באומרים לי קכב

אליך נשאתי קכג

לולי יי שהיה לנו קכד

הבוטחים ביי כהר קכה

בשוב יי את שיבת קכו

אם יי לא יבנה בית קכז

אשרי כל ירא יי קכח

רבות צררוני מנעורי קכט

ממעמקים קראתיך יי קל

יי לא גבה לבי קלא

זכור יי לדוד קלב

הנה מה טוב ומה נעים קלג הנה ברכו את יי קלד

הללו את שם יי קלה

הודו ליי כי טוב קלו

על נהרות בבל קלז

אודך בכל לבי נגד קלח

יי חקרתני ותדע קלט

חלצני יי מאדם רע קמ

יי קראתיך חושה לי קמא

בהיותו במערה קמב

יי שמעה תפלתי קמג

לדוד ברוך יי צורי קמד

תהלה לדוד קמה

הללי נפשי את יי קמו

כי טוב זמרה אלהינו קמז

הללו את ה' קמח

שירו ליי שיר חדש קמט

הללו אל בקדשו קנ

פרק נו

עשרה פסוקים בתהלים שיש בהם שמות סמוכים

א) מזמור ס"ח פסוק כ"א

ב) מזמור ק"ט פסוק כ"א

ג) מזמור ק"מ פסוק ח'

ד) מזמור קמ"א פסוק ח'

ה) מזמור ס"ט פסוק ז'

ו) מזמור ע"א פסוק ה'

ז) מזמור ע"א פסוק ט"ז

ח) מזמור ע"ג פסוק כ"ח

ט) מזמור ט"ז פסוק ב'

י) מזמור ק"ד פסוק א'

ה¯א¯ל ל¯נ¯ א¯ל ל¯מ¯¯¯ע¯ת (ו¯ל¯אל¯ה¯ים קרי) ו¯ל¯י¯ה¯ו¯ה א¯ד¯נ¯י ל¯מ¯ו¯ת ת¯¯צ¯א¯ת:

ו¯א¯ת¯¯ה (א¯ל¯ה¯ים קרי) י¯ה¯ו¯ה א¯ד¯נ¯י ע¯ש¯ה א¯ת¯¯י ל¯מ¯ע¯ן ¯¯מ¯ך¯ כ¯¯י ט¯ב ח¯ס¯ד¯¯ך¯ ה¯צ¯¯יל¯נ¯י:

(א¯ל¯ה¯ים קרי) י¯ה¯ו¯ה א¯ד¯נ¯י ע¯ז י¯¯¯ע¯ת¯י, ס¯כ¯¯ת¯ה ל¯ר¯א¯¯י ב¯¯י¯ם נ¯¯¯ק:

כ¯¯י א¯ל¯יך¯ (א¯ל¯ה¯ים קרי) י¯ה¯ו¯ה א¯ד¯נ¯י ע¯ינ¯י, ב¯¯כ¯ה ח¯ס¯ית¯י א¯ל ת¯¯ע¯ר נ¯פ¯¯¯י:

א¯ל י¯ב¯¯¯ ב¯י ק¯ו¯יך¯ א¯ד¯נ¯י (א¯ל¯ה¯ים קרי) י¯ה¯ו¯ה צ¯ב¯א¯ת, א¯ל י¯כ¯¯ל¯מ¯ ב¯י מ¯ב¯ק¯¯¯יך¯ א¯ל¯ה¯י י¯ש¯ר¯א¯ל:

כ¯¯י א¯ת¯¯ה ת¯ק¯ו¯ת¯י א¯ד¯נ¯י (א¯ל¯ה¯ים קרי) י¯ה¯ו¯ה מ¯ב¯ט¯ח¯י מ¯נ¯ע¯ר¯י:

א¯ב¯א ב¯¯ג¯ב¯ר¯ת א¯ד¯נ¯י (א¯ל¯ה¯ים קרי) י¯ה¯ו¯ה, א¯ז¯כ¯¯יר צ¯ד¯ק¯ת¯ך¯ ל¯ב¯ד¯¯ך¯:

ו¯א¯נ¯י ק¯ר¯ב¯ת א¯ל¯ה¯ים ל¯י ט¯ב, ¯¯ת¯¯י ב¯¯א¯ד¯נ¯י (א¯ל¯ה¯ים קרי) י¯ה¯ו¯ה מ¯ח¯ס¯¯י, ל¯ס¯פ¯¯ר כ¯¯ל מ¯ל¯א¯כ¯ת¯יך¯:

א¯מ¯ר¯ת¯¯ ל¯יה¯ו¯ה, א¯ד¯נ¯י א¯ת¯¯ה, ט¯ב¯ת¯י ב¯¯ל ע¯ל¯יך¯:

ב¯¯ר¯כ¯י נ¯פ¯¯¯י א¯ת י¯ה¯ו¯ה, י¯ה¯ו¯ה א¯ל¯ה¯י ג¯¯ד¯ל¯ת¯¯ מ¯א¯ד, ה¯ד ו¯ה¯ד¯ר ל¯ב¯¯¯ת¯¯:

א. למפלת נפלים

ב. לסערת הים

ג. לכאב ראש וכתף

ד. טב לכל דבעי

ה. לרוח רע

ו. לחולי העינים

ז. להבריח שונאיך

ח. למצא חן

ט. לנער חולה

י. למי שיש לו שונאים

יא. לאבד האויבים

יב. שלא יחלש

יג. להנצל ממיתה משונה

יד. לפחד

טו. להמית שד

טז. לפרסם הגנב

יז. לאומרו בדרך

יח. להנצל ממלכים

יט. לחכמה

כ. טוב לדין

כא. לילך לפני שלטון

כב. לכל צער

כג. לשאלת חלום

כד. להנצל משטף מים

כה. לכל עקא

כו. לצרה ולסכנה

כז. לחיות רעות

כח. לתפלה

כט. לרוח רע

ל. לכל דבר רע

לא. לעין רעה

לב. לבקשת רחמים

לג. לאשה שבניה מתים

לד. לילך לדרך

לה. אם קמו עליך מריבים

לו. לכלות הרשעים

לז. לשכור

לח. אם יעץ עליך רע

טל. למתענה

מ. להנצל מרוח רע

מא. אם בטלו אותך מאומנותך

מב. לבנין הבית

מג. כנ"ל

מד. להנצל מיד אויב

מה. מי שיש לו אשה רעה

מו. אם אדם שונא לאשתו

מז. לתשובה

מח. כדי ששונאיך יפחדו ממך

מט. לקדחת

נ. להציל מלסטים

נא. לטמא זנות

נב. להסיר המורגל מדבר לה"ר

נג. להפחיד שונאיך

נד. להנקם מאויביך

נה. לכלב רע

נו. לנאסר בכבלי ברזל

נז. להצלחה

נח. לכלב רע

נט. ליצר הרע

ס. לילך למלחמה

סא. אם יש לך יראה לשבת בבית

סב. לאמר אותו אחר מנחה ואחר ערבית

סג. להצליח בסחורה

סד. לעבור נהר

סה. אי בעי כלום מבר נש

סו. למאן שיש לו רוח

סז. לקדחת תמידית

סח. לרוח בישא

סט. לחמדי וזנאי

ע. למלחמה

עא. למצא חן

עב. למצא חן וחסד

עג. להנצל מפחד

עד. אי הוה לך סנאין

עה. להשפיל הגאוה

עו. להנצל מאש וממים

עז. שלא תפול ביום צרה

עח. להיות לחן ולחסד בעיני

המלכות.

עט. להכניע שונאים

פ. לבל תעבוד עבודת מינות

פא. כנ"ל

פב. להצליח בשליחותך

פג. למלחמה

פד. למי שרזה גופי מרוב חליו

פה. לרצות את חברך

פו. להנצל מרוח רע

פז. טוב להושיע את העיר

פח. ג"כ כנ"ל

פט. לאדם שמאבד אבריו

צ. לאריה

צא. לרוח רעה

צב. לראות נסים גדולים

צג. לנצח בעל דינו

צד. אם שונאך מעיק לך

צה. לבל יטעוהו אנשי עיר

צו. לשמח בני משפחתו

צז. ג"כ כנ"ל

צח. להטיל שלום בין אדם לחברו

צט. להיות חסיד

ק. לנצח אויביך

קא. לרוח רע

קב. לאשה עקרה

קג. כנ"ל

קד. להרחיק המזיק

קה. לקדחת רביעית

קו. לקדחת שלישית

קז. לקדחת תמידית

קח. להצלחה

קט. אם יהי' שונאך מעיק לך

קי. שישלמו לך שונאיך

קיא. שירבו לך אוהבים

קיב. להתגדל בגבורותיך

קיג. למינות

קיד. למאן דזבין והזבין

קטו. להתוכח עם המינים

קטז. שלא תמות ממיתה משונה

קיז. למי שהלשינוהו חכם

קיח. ליתן תשובה לאפיקורוס לבא לפני השופט

קיט. א) למי שרוצה שיתקיים בידו מצוה. ב) לשכחה. ג) לחשישת עין ימנית. ד) לחשישת עין שמאלית. ה) להשמר מחטא. ו) להכעי' מושל. ז) לטחול. ח) לכרס העליון.

ט) לחשישת כוליא שמאלית וימנית. י) לחשדא. כ) לנפוח אף ימינו. ל) לדינא. מ) לחשישת יד ימנית. נ) לצאת לדרך. ס) לבקש צרכך. ע) לחשיש' יד שמאלי'. פ) לנפוח אף שמאלי. צ) להשמיד השונאי'. ק) לחשישת רגל שמאלית. ר) לחשישת אזן ימנית. ש) לפחד אויב. ת) לחשישת אזן שמאלית.

קכ. לעשות שלום

קכא. לצאת בלילה יחידי

קכב. לילך אצל אדם גדול

קכג. לעבד שברח

קכד. לעבור בספינה

קכה. לאויבים

קכו. לאשה שמתו ילדיה

קכז. לנער היולד

קכח. למעוברת

קכט. לדבר מצוה

קל. אם רוצה לעבור בספינה

קלא. לגאה

קלב. לפרוץ רצועה

קלג. לקיים אהבת אהובים

קלד. לאומרו קודם התלמוד

קלה. למי שיש לו מחשבת ע"ז

קלו. להודות על זדונות

קלז. להעביר השנאה

קלח. להעביר הגאוה

קלט. לשום אהבה בין איש לאשתו

קמ. לשנאה אשר בין איש לאשתו

קמא. לכאב הלב

קמב. לחולי השוקים

קמג. לחולי זרוע

קמד. לשבירת יד

קמה. לפחד

קמו. למכת חרב

קמז. לנשיכת נחש

קמח. לשרפה

קמט. לשרפה שלא תרבה

קן. להלל להקב"ה ע"כ פעולותיו

בס"ד

ספר

שלשלת בית דוד

חלק ב'

ליקוט גדול ונפלא ממעלת דוד המלך ע"ה, מקור מחצבתו, וגודל מעלת אמירת תהלים.

כל זה לקטתי בעזר צורי וגואלי מדברי חז"ל מז"ס בבלי וירושלמי, מדרשים, זוה"ק ותיקונים, וספרי הראשונים, ומספרי מוסר מגדולי הראשונים והאחרונים זללה"ה, ודבריהם הקדושים חוצבים בלהבת אש, מלהיבים נפש האדם להתעורר לומר שירות ותשבחות שאמר דוד מלכא משיחא, וגודל עניני אמירת תהלים, ולהדבק בספר תהלים וסגולותיה.

¯¯¯

תקותי כי דבריהם הקדושים יעשו רושם בלבות בני ישראל, וזה יהיה פרי עמלי לעורר בני ישראל באמירת תהלים בכל מקום שהם.

¯¯

ספר

שלשלת בית דוד

פרק א

מאמרי חכז"ל המפוזרים, בענין מעלת דוד המלך ע"ה

א הראה לו הקדוש ב"ה לאדם הראשון את כל הדורות העתידות, כיון שראה את דוד שאין בו חיים כלל, נבהל, ונתן לו משלו שבעים שנה, ולכן חי אדם רק תשע מאות ושלשים, ושאר השבעים עברו לדוד.

(זהר ח"א צ"א)

ב דוד בא מזרעו של נחשון.

(מדרש שוחר טוב יח)

ג בשעה שהיה דוד רועה את הצאן, הלך ומצא את הראם ישן במדבר, והיה סבור בו שהוא הר, ועלה עליו והיה רועה, ננער הראם ועמד, והיה דוד רוכב על קרניו, והיה גבוה עד השמים, באותה שעה אמר דוד רבונו של עולם, אם אתה מורידני מן ההר הזה אני בונה לך היכל של מאה אמה כקרני ראם, מה עשה לו הקדוש ב"ה, זימן לו אריה אחד, וכיון שראה הראם את האריה נתיירא ממנו ורבץ בפני האריה, לפי שהאריה מלך על החיות והבהמות כיון שראה דוד את האריה נתיירא הימנו, זימן הקדוש ב"ה צבי, קפץ האריה אחריו, ודוד ירד והלך לו.

(מדרש שוחר טוב כב, כח)

ד דוד מלך ישראל היה רועה את צאן אביו, ובשעה קלה נעשה מלך, והיו הכל אומרים, עכשיו היה רועה צאן ועכשיו הוא מלך, והוא משיב להם אתם תמהים עלי, אף אני תמה על עצמי יותר מכם, ורוח הקודש משיבה אותם "מאת ה' היתה זאת" (תהלים קיח, כג)

(מדרש שוחר טוב קיח)

ה בדק לדוד בצאן, ומצאו רועה יפה, היה מונע הגדולים מפני הקטנים, והיה מוציא הקטנים לרעות, כדי שירעו עשב רך, ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואח"כ מוציא הבחורים שיהו אוכלים עשב הקשה, ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל, אמר לו הקדוש ב"ה, נמצא אתה נאמן בצאן, בא ורעה את צאני.

(שמות רבה כ)

ו דוד היה הרגל הרביעי של המרכבה העליונה.

(זוהר חלק ב' קז.)

ז דוד כשהיה רואה שעבוד מלכיות מושכת ומשתעבדת בישראל צווח "ואתה ה' עד מתי" (תהלים ו, ד). (מדרש שוחר טוב ו)

(בבא בתרא יז.)

ח דוד לא שלט בו יצר הרע.

ט דוד קראו ליצר הרע טמא.

(סוכה נב.)

י כשתעיין בו בדוד, לא תמצא אצלו שום חטא חוץ מאוריה.

(שבת נו.)

יא אמר דוד יודע אני שאין הרימה שולטת בבשרי.

(מדרש שוחר טוב קיט, ה)

יב דוד שמר את עצמו כל ימיו שלא יטעם טעם המות, מפני שהשינה היא אחד מששים מהמות, ודוד מפני חשיבתו שהוא "חי" לא היה ישן רק ששים נשימות, כי עד ששים נשימות פחות אחד עוד נקרא חי.

(זוהר חלק א' ר"ו)

יג רבי נחמיה פתח (קהלת ז') החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אלו עשרה בני אדם שנאמר ספר תהלים על ידם ואלו הןם אדם ומלכי צדק, אברהם משה דוד ושלמה אסף ושלשה בני קרח.

(זוהר ח"א צ"א)

יד ר' הונא בשם ר' אחא אמר אף על פי שנאמרו על ידי עשרה זקנים לא נתקן אלא ע"י דוד מלך ישראל (מוהר"י כהןם לא נתקן פירוש לא נקרא ספר תהלים רק על שם דוד) משל לחבורה של זמרין שהיתה מבקשת לומר שבחו של מלך, הימנון למלך. אמר להם המלך כולכם זכאין, כולכם זמרין, כולכם משובחין וראויין לומר הימנון אלא איש פלוני יאמר ע"י כולכם, שקולו ערב יותר מן הכל, הה"ד (שמואל ב' כ"ג) ונעים זמירות ישראל. של כולם ערבים, אבל דוד בן ישי יותר מן הכל מנעים זמירותיהן של ישראל גדול בן גדול אביינוס בן אביינוס (מלך בן מלך) מהו אומר בסוף תהלים (תהלים ע"ב) כלו תפלות דוד בן ישי, וכשם שנאמר ע"י עשרה בני אדם כך נאמר בעשרה מיני זמר בניצוח, בניגון, במזמור, בשיר, בתפלה, בהלל, בברכה, בהודיה, באשרי, בהללויה, וגדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת רב קרא כל ספרא הללויה

(מדרש תהלים מזמור א')

טו במדרש רבה שיר השירים פרשה ד'ם ר' הונא בשם ר' אחא אע"פ שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים מכלהון לא נאמר על שמותם אלא ע"ש דוד מלך ישראל משלו משל למה"ד לחבורה של אנשים שמבקשים לומר הימנון (ר"ל שבחין) למלך, אמר להם המלך כולכם נעימים כולכם חסידים כלכם, משבחין לומר הימנון (ר"ל שבחין) לפני אלא איש פלוני יאמר ע"י כלכם, למה שקולו ערב, כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהלים אמר להם הקב"ה כלכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני אלא דוד יאמר ע"י כלכם. למה שקולו ערב הה"ד (שמואל ב' כ"ג) ונעים זמירות ישראל, ר' הונא בשם ר' אחא מי מנעים זמירותיהן של ישראל דוד בן ישי. עכ"ל המדרש הקדוש.

ע"כ צריכין אנחנו לשום על לבנו הדברים האלה ועי"ז נזכה לאמירת תהלים בכוונה ועי"ז נזכה לתשובה שלימה אמן.

טז ובפתיחתא דאסתר רבהם מתחילת ברייתו של עולם התקין הקב"ה לכל אחד ואחד מה שראוי לו, אדם ראש ליצורים, קין ראש להורגים, הבל ראש לנהרגים, יעקב ראש לתמימים, יהודה ראש לשבטים, יוסף ראש לחסידים, אהרן ראש לכהנים, משה ראש לנביאים, יהושע ראש לכובשים, עתניאל ראש למחלקים, שמואל למושחים, שאול לנמשחים דוד ראש למנגנים, שלמה ראש לבונים, נבוכדנצר ראש למחריבים.

יז ובפסיקתא דרב כהנא פרשה ט'ם א"ל הקב"ה דוד עשרה בני אדם אמרו הספר וקילסו אותי בתוכו, ומכולם אין הקילוס נאה אלא לך, אמר לו דוד, הואיל והקילוס נאה אני מקלסיך שנא' (תהלים ס"א) למנצח על נגינת מהו על נגינת אלא נצח הוא נותן קילוס בפיהם של צדיקים לקלסו לכך כתב למנצח על נגינת.

יח "לא גבה לבי" (תהלים קלא, א) בשעה שהמשחני שמואל "ולא רמו עיני" בשעה שהרגתי את גלית "ולא הלכתי בגדולות" בשעה שהעלתי את הארון "ונפלאות ממני" בשעה שהחזירוני למלכותי "כגמול עלי נפשי" כיונק הזה היוצא ממעי אמו.

(סנהדרין ב, ה"ד)

יט אני בצדק (שם יז, טו) אינני בא לפניך אלא כעני המבקש צדקה.

(מדרש שוחר טוב יז, יג)

כ אמר דוד לפני הקדוש ב"ה, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם.

(ברכות ד.)

כא אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי פסולת.

(סוטה מט.)

כב אין לך שהיה זהיר במצות וירא שמים כדוד אף על פי ששנו רבותינו, הבא מן הדרך פטור מן התפלה, דוד לא היה עושה כן, אלא בכל מקום שהיה הולך לא היה מונע עצמו מן התפלה.

(פסיקתא רבתי ט, ח)

כג אמר דוד לפני הקדוש ב"ה, רבונו של עולם, בשעה שאני עומד לפניך בתפלה, אל תהיה תפלתי מאוסה לפניך, מפני שעיני ישראל תלויות בי, ועיני תלויות בך, ואם תשמע תפלתי, כאילו תשמע תפלתם.

(מדרש שוחר טוב כה, ה)

כד בזמן שרבו עירא היאירי היה חי, היה מלמד לתלמידיו כשהוא יושב על כרים וכסתות, וכשרבו נפטר, היה דוד מלמד עם התלמידים, והיה יושב על הקרקע, אמור לו, שב נא על כרים וכסתות ולא הסכים. (מועד קטן טזם)

כה אמר דוד מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה, עד חצות לילה היה עוסק בתורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות, עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, מכאן ואילך היה מתגבר כארי, ודוד איך ידע מתי חצות הלילה, סימן היה לו, כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות הלילה, באה רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד עלות השחר, כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו וכו'.

(ברכות גם)

כו מה היה דוד עושה, היה נוטל נבל וכנור ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה ואומרים, ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה.

(ברכות א, הלכה א)

כז כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת.

(שם)

כח כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי.

(ברכות ד)

כט "מפיבושת" שהיה מבייש פני דוד בהלכה, לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב.

(שם)

ל דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו.

(אבות ו, ג)

לא שני דברים מה הם? אמר לו, דוד, למה אתה יושב לבדך ועוסק בתורה, אין דברי תורה מתקיימין אלא בחברים. והשני, אמר לו, כשתלך להתפלל רוץ, כאדם ההולך אחר המלך.

(כלה רבתי ח)

לב דוד ושלמה תקנו [בברכת המזון] בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך וכו'.

(ברכות מחם)

לג אמר לו הקדוש ב"ה, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני.

(שבת ל.)

לד אמר הקדוש ב"ה לדוד, עסוק בתורה ואני אלחום מלחמותיך.

(מדרש שוחר טוב לה, א)

לה בקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה, ובמלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה.

(מגילה יא.)

לו אמר דוד, כשהייתי מבקש ליטול עצה, הייתי מביט בתורה ונוטל.

(ילקוט המכירי משלי כב, ב)

לז אמר דוד לפני הקדוש ב"ה, אזכה שיהו דברי נאמרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

(שקלים ב, הלכה ה)

לח אמר דוד לפני הקדוש ב"ה, רבונו של עולם, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה.

(יבמות צז.)

מ

פרק ב' ענף א'

גודל מעלת תהלים

א לא הניח דוד אבר שלא קילס בו להקדוש ב"ה, קלסו בראשו, בעיניו, בפיו, באזניו בגרונו בלשונו ובשפתיו וכו'.

(מדרש שוחר טוב יח, ב)

ב משה נתן חמשה חומשי תורה לישראל, ודוד נתן חמשה ספרים שבתהלים לישראל.

(מדרש שוחר טוב א, ב)

ג כל תשבחות האמורות בספר תהלים כולן דוד אמרן שנאמר "כלו תפלות דוד בן ישי" (תהלים עב, כ) אל תקרי כלו אלא כל אלו.

(פסחים קיז.)

ד דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים, ע"י אדם הראשון, ע"י מלכי צדק, ע"י אברהם וע"י משה וע"י הימן וע"י ידותון וע"י אסף וע"י שלשת בני קרח.

(בבא בתרא ידם)

ה אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים, מכולם לא נאמר על שמותם, אלא על ידי דוד מלך ישראל.

(קהלת רבה ז, יט)

ו אלו שירות ותשבחות שאמר דוד, יש בהם סודות וענינים עליונים בסוד החכמה, מפני שכולם ברוח הקודש נאמרו, ששרה רוח הקודש על דוד ואמר שירה.

(זוהר ח"א קע"ט)

ז לדוד מזמור מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה, מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה.

(פסחים קיז.)

ח אמר דוד לפני הקדוש ב"ה, יהי רצון מלפניך שיהיו שירות ותשבחות שלי נאמרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לעולם.

(מדרש שוחר טוב סא, ג)

ט יהיו לרצון אמרי פי (תהלים יט, טו) יהיו קורים בהם והוגים בהם, ונוטלים עליהם שכר כנגעים ואהלות.

(שם א, ח)

י חסד ומשפט אשירה (שם קא, א) אמר דוד לפני הקדוש ב"ה, אם חסד אתה עושה עמי אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי אשירה.

(ברכות ט, הלכה ה)

יא כלו תפלות דוד בן ישי (שם עב, כ) וכי שאר לא היו תפלות דוד בן ישי אלא כל אלו היה דוד מתפלל על שלמה בנו, ועל מלך המשיח, דבר אחר "כלו" חמודות.

(מדרש שוחר טוב עב, ו)

מ

פרק ב-ענף ב

גודל מעלת תהלים

א. כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן העוה"ב.

(ברכות דם)

ב. ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללוי' עד שראה במפלתן של רשעים.

(ברכות טם)

ג. כל פרשה החביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי. (ברכות ים)

ד. הרואה ספר תהלים בחלום יצפה לחסידות.

(ברכות נזם)

ה. אשגרית עיניי בכל ספר תילים אגדה.

(ירושלמי כלאים טם ג')

ו. בי' מאמרים של שבח נאמר ספר תהלים בניצוח בניגון במשכיל במזמור בשיר באשרי בתהלה בתפלה בהודאה בהללוי' גדול מכולן הללוי'.

(פסחים קיז.)

ז. כל תשבחות האמורות בספר תהלים כולם דוד אמרן.

(פסחים קיז.)

ח. כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים כנגד עצמו אמרן, כנגד ציבור אמרן, האמורות בלשון יחיד כנגד עצמו האמורות בלשון רבים כנגד ציבור.

(שם.)

ט. בחולו של מועד בראשון היו אומרים הבו לה' בני אלים בשני היו אומרים ולרשע אמר אלקים. בג' מי יקום לי עם מרעים. בד' בינו בוערים בעם.

(סוכה נה.)

י. אם יתן לך אדם ספר תהלים של ר"מ מוחק אני את כל הללוי' שבו שלא נתכוון לקדשן.

(ירושלמי סוכה ג י)

יא. שירה דיומיה בראשון היו אומרים לה' הארץ ומלאה. בב' גדול ה' ומהולל מאד.

(ראש השנה לא.)

יב. דלא קבילת בכתובתה אלא גלופקרא אחד וספר תהלים אחד.

(גיטין לה.)

יג. שני חומשים שניתי לו בספר תהלים ולא עמד בפני.

(קידושין לג.)

יד. סדרן של כתובים רות וספר תהלים ואיוב ומשלי.

(ב"ב ידם)

טו. דוד כתב ספר תהלים ע"י י' זקנים ע"י אדם הראשון ע"י מלכי צדק וע"י אברהם וע"י משה וע"י הימן וע"י ידותון וע"י אסף.

(ב"ב ידם)

טז. וליחשוב נמי איתן האזרחי.

(ב"ב טו.)

יז. בקש לגנוז כל שירות שאמר דוד בספר תהלים. (סנהדרין צבם)

יח. לייתי לן תילים כפייה ללוי ואייתו תילים כי מטו הכא כי אם בתורת ה' חפצו פירש.

(ע"ז יט.)

יט. השיר שהיו הלוים אומרים במקדש ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה.

(תמיד לגם)

כ. ה' פעמים דוד מקים להקב"ה בספר תהלים.

(ב"ר עה א)

כא. אמר רשב"ל מה לי ללמד דבר זה מספר תהליםם דבר תורה הוא.

(במדב"ר יב א)

כב. דוד כתב ספרים ותהלים נכתב על שמו.

(שהש"ר א ו)

כג. תלפיות ספר שאמרו לו פיות הרבה י' בני אדם אמרו ספר תהלים אדם הראשון ואברהם משה ודוד ושלמה אסף ושלמה והימן וידותון וג' בני קרח ועזרא אע"פ שי' בני אדם אמרו ספר תהלים מכולהון לא נאמר על שמותם אלא ע"י דוד מלך ישראל.

(שהש"ר ד ג)

כד. בשעה שבקשו י' צדיקים לומר ספר תהלים אמר להם הקב"ה כולכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני אלא דוד יאמר ע"י כולכם למה? שקולו ערב הה"ד ונעים זמירות ישראל מי מנעים זמירותיהם של ישראל? דוד בן ישי.

(שהש"ר ד ג)

כה. החכמה תעוז לחכם זה דוד מעשרה שליטים מי' זקנים שאמרו ספר תהלים.

(קה"ר ז לט)

כו. א"ל הקב"ה דוד חייך אע"פ שאתה מת אין שמך זז מביתי לעולם אלא על כל קרבן וקרבן הם מזכירים שמך ואומרים שירים משלך מזמור לדוד.

(פסיקתא רבתי ב)

כז. ה' מעמדות אמר [לפני] הקב"ה בספר תהלים.

(פסיקתא רבתי לב)

כח. כל שירות ותשבחות של דוד אין לשון זה כלשון זה.

(פסיקתא זוטרתא וארא)

כט. אלו הן חלופי שירת תהלים בשירת שמואל.

(סופרים ח)

ל. בשירת דוד שבשמואל ובתהלים לא נתנו חכמים שיעור.

(סופרים יג)

לא. קמ"ז מזמורים שכתוב בספר תהלים כנגד שנותיו של יעקב ללמדך שכל קילוסין שישראל מקלסין להקב"ה כנגד שנותיו של יעקב אבינו.

(סופרים טז)

לב. משה נתן להם ה' חומשי תורה וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו ה' ספרים.

(שו"ט תהלים א)

לג. דוד בן ישי יותר מן הכל מנעים זמירותיהן של ישראל, מהו אומר בסוף תהלים, כלו תפלות דוד בן ישי וכשם שנאמר ע"י י' בני אדם כך נאמר בי' מיני זמר.

(שו"ט תהלים א)

לד. כ' אשרי כתיב בספר כנגד כ' הוי שבספר ישעי'.

(שו"ט תהלים א)

לה. כל מה שפרט דוד בספר תהלים כלל אותו רשע נבוכדנצר בפסוק אחד.

(שו"ט תהלים ה)

לו. ה' עמידות העמיד הקב"ה לדוד בספר תהלים.

(שו"ט תהלים יז)

לז. כל מה שאמר דוד בספרו כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו.

(שו"ט תהלים יח)

לח. אתה מוצא שלא הניח דוד אבר מכל אבריו שלא קלס להקב"ה בו.

(שו"ט תהלים יח)

לט. יענך ה' ביום צרה ט' פסוקים יש במזמור הזה כנגד ט' חדשים שהאשה מתעברת בהם.

(שו"ט תהלים כ)

מ. י"ח מזמורים יש מראש הספר ועד הפסוק הזה שאשרי האיש ולמה רגשו גוים חד הוא.

(שו"ט תהלים כ)

מא. משאמר דוד קמ"ז מזמורים קילס להקב"ה, קילסו ברמ"ח אברים.

(שו"ט תהלים קד)

מב. יעקב כל כ' שנה שהי' בבית לבן לא שכב הי' אומר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים, כל ספר תהלים הי' אומר.

(שו"ט תהלים קכד)

מג. אף בסופו של ספר הוא מקלס להקב"ה בי' מזמורים ההלוי' הללו א-ל בקדשו.

(מדרש שמואל יט)

מד. ד' מזמורים שהי' לאדם הראשון לאמרן אמרן דוד.

(ילקוט תהלים תרל)

מה. אמרו על דוד המלך בשעה שסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו אמר לפניו רבש"ע כלום יש דבר בעולם שאמר שירה כמותי, נזדמנה לו צפרדע אחת אמרה לו אל תזוח דעתך עליך שאני אומרת שירה יותר ממך ועל כל שירה ושירה שאני אומרת אני ממשילה עליה ג' אלפים משל.

(ילקוט תהלים תתפט)

פרק ג'

מקור מחצבתו

א בשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק, זכה ויצאה ממנו רות בת בתו של עגלון, בן בנו של בלק.

(זוהר ח"א צא)

ב אמר לו הקדוש ב"ה לאברהם, שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך, רות המואביה ונעמה העמונית.

(יבמות סג.)

ג למה נקרא שמה רות, שיצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ב"ה בשירות ותשבחות.

(בבא בתרא ידם)

ד שתי נשים היו שמהם נבנה זרע יהודה, ויצא מהם דוד המלך שלמה המלך ומלך המשיח, ואלו שתי הנשים זו דומה לזו, תמר ורות שמתו בעליהם הראשונים, ושניהם השתדלו אחרי בעליהן השניים, ושתיהם עשו בכשרות כדי לעשות טובה עם המתים.

(זהר חלק א' קפח)

ה תן לחכם ויחכם עוד (משלי ט, ט) זו רות המואביה, דברי חכמה ראה בה שני שבלים לקטה, שלשה שבלים לא לקטה [כפי הדין], ודברי צניעות ראה בה, שבלים עומדות לוקטת מעומד, נופלות מיושב.

(שבת קיגם)

ו בשביל שתי פרידות טובות שיש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית, חס הקדוש ב"ה על שתי אומות גדולות ולא החריבן.

(בבא קמא לח)

ז לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (דברים), עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, מה שכתוב פתחת למוסרי (תהלים קטז, טז) אמר דוד לפני הקדוש ב"ה רבונו של עולם, שני מוסרות שהיו עלי פתחתם, רות המואביה ונעמה העמונית.

(יבמות עז.)

ח ותלכנה שתיהן עד בואנה (רות א, יט) אותו היום קציר העומר היה.

(ילקוט המכירי תהלים פט, יח)

ט כל שעה שחמותה אמרה לה לכי בתי, היתה בוכה, ותאמר רות, איני יכולה לחזור למשפחתי ולשאורה של עבודה זרה של בית אבא.

(מדרש רות ב)

י יעשה ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים (רות א, ח) שטפלתם בתכריכיהם "ועמדי" שויתרו לה כתובותיהם.

(רות רבתי ב, יד)

יא עמך עמי ואלהיך אלהי, אמר לה הקדוש ב"ה לא הפסדת כלום, הרי המלוכה שלך היא בעולם הזה ובעולם הבא.

(ספרי בהעלותך עח)

יב ותאמר רות אל תפגעי בי דעתי להתגייר, אלא מוטב על ידך ולא על ידי אחרת, כיון ששמעה נעמי כך, התחילה סודרת לה הלכות גרים, אמרה לה בתי, אין דרכן של בנות ישראל ללכת לבתי תיטראות ולבתי קרקסיאות, אמרה לה אל אשר תלכי אלך". אמרה לה, אין דרכן של ישראל לדור בבית שאין בה מזוזה, אמרה לה "באשר תלין אלין".

(רות רבה ב, כב)

יג אמרה לה, אסור לנו תחום שבת, "באשר תלכי אלך", אסור לנו יחוד, "באשר תליני אלין", אנו מצווים על שש מאות ושלש עשרה מצות, "עמך עמי", אסור לנו עבודה זרה, אלהיך אלהי".

(יבמות מזם)

יד רות כיון שנתגיירה מכל מקום לא קראוה בשם אחר, כי שם אחד היה לה וכשנשאת למחלון קראו שמה רות כשנתגיירה.

(זהר חדש רות עט)

טו השבה משדי מואב (שם ב, ו) אמר לה אילו באת אצלנו מאתמול שלשום לא היינו מקבלים אותך [אז מואבית אסורה היתה].

(יבמות ח, ה"ג)

טז ותלך ותבא ותלקט בשדה (שם ב, ג) שהלכה ובאת הלכה ובאת עד שמצאה בני אדם המהוגנים לילך עמהם.

(שבת קיגם)

יז שש השעורים האלה נתן לי, רמז לה שעתידים ששה בנים לצאת ממנה שמתברכים בשש הברכות.

(סנהדרין צד.)

יח רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה כשנשאת למחלון, וכיון שהתפלל עליה אותו צדק [בועז] מיד נפקדה.

(מדרש רבה רות ו, ז)

בס"ד

ספר

גדולת דוד

חלק ג

בו מלוקט סיפורים נפלאים מיצורי קדמונים ראשונים כמלאכים, גאוני וקדושי עליון מוסדי דור ודור אשר באורם נראה אור, בהתדבקם בשירות ותשבחות דוד המלך ע"ה, ואחר פטירתם יצא דוד הע"ה עם כינורו לקראתם, וקיבל פניהם בשירה ובזמרה, ובזכות אמירת תהלים הגינו על הדור, וע"י אמירת תהלים נזכה להתחזק ולבטוח ביוצרנו ובוראנו ולכסוף ולהתשתוקק ולהתגגע עד כלות הנפש להתדבק באדון כל יצורים מלך מלכי המלכים הקב"ה.

¯¯¯

זכות כל הצדיקים הנזכרים בחיבור הלז יחד עם שאר צדיקים וקדושים יעמוד לנו שלא ימוש ספר התורה ולא תפוג יראת ה' ונזכה לעבוד את בוראנו בכל לבבנו אנו וזרענו וזרע זרענו עד ביאת גואלנו בב"א.