"אמן" = "אמת", "נכון", "כך יהיה", "הלוואי". כאשר אדם מברך ברכה, השומע עונה "אמן", ומתכוון לומר: הדברים שאמרת הם אמת, הם נכונים, הלוואי ויתקיימו. רגילים לומר "אמן" כששומעים אדם מברך ברכה או מתפלל.

אמן יתומה - אמן שעונה אדם שלא שמע את הברכה. (ברכות מז,א).

אמן חטופה - אמן שה-א' במילה אמן נקראה בחטף פתח ולא בקמץ.

אמן קטופה - אמן שנהגתה בלא האות ן' שבסופה.

 

 
 
 
במדרש אמרו:
 

אמן הזה יש בו שלוש אספליאות (כוונות) שבועה, קבלה ואמנה (דברים רבה ח"ז).
 

בתפילה מצווה לענות על כל ברכה וברכה.

אין עונים לא אמן חטופה (האל"ף בחטף), ולא אמן קטופה (שמחסר הברת הנו"ן, ולא אמן יתומה (שלא שמע הברכה).
ולא יגביה קולו יותר מן המברך (ברכות מ"ה ע"ב מ"ז ע"א), לפי שנאמר "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו".
וצריך לכוין באמן (ראשי תבות) אל מלך נאמן (סנהדרין קי"א.). ויכוין בלבו: אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה (ש"ע או"ח ס" קכ"ד ו). ולא יאריך באמן יותר מהשיעור של אמירת אל מלך נאמן.

כן יהי רצון
בתפילת שמונה עשרה, כשהחזן אומר "ברכת כהנים", אחר יברכך ה' וישמרך, יענו הקהל "כן יהי רצון", וכן אחר הפסוק השני יאר ה', והפסוק השלישי ישא ה'. ולא יענו "אמן", כי הוא אינו המברך, רק חוזר על הברכה שהיו הכוהנים מברכים.

ובברכת כוהנים על הדוכן עונים הקהל אמן אחר כל פסוק בסיום רבש"ע, אך החזן לא יענה מפני הטרוף, כי הוא המקריא לפני הכהנים (ברכות פרק ה ד). העונה אמן אחר ברכות עצמו הרי זה מגונה, אבל בברכת המזון עונה על ברכתו אמן ב"בונה ירושלם", שהיא הברכה האחרונה מדאורייתא, והיא כעין הפסקה לפני ברכת "הטוב והמטיב" שהיא מדרבנן, ונתקנה אחר כך ביבנה.
עונים אמן אחרי בקשות הרחמן: "כן יברך אותנו כולנו יחד בברכה שלמה ונאמר אמן". ובסוף, "הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן". וכן עונים הקהל אמן אחר כל תחינה ובקשה אע"פ שאין בה ברכה ואזכרה, וכן מצאנו בירמיה שאמר אמן אחר בקשה: "אמן כן יעשה ה'". נתפילות והבקשות שהחזן חותם בהם "ואמרו אמן" - הקהל עונים אחריו אמן.

העונה אמן כמברך
עיקר עניית אמן הוא להוציא ידי חובתו את מי ששומע ברכה ועונה אחריה אמן. וצריך המברך להתכוון להוציא אותו ידי חובתו. ובדרך זו מוציא הש"ץ את הקהל ידי חובתם בתפילה, והמברך מוציא את השומע בקידוש היום ובהבדלה.