קטניות

חמץ שאסרה תורה הוא בצק שנילוש במים ותפח מחמשת מיני דגן שהם: חיטה, שעורה, כוסמין, שבולת שועל ושיפון.
מינים אחרים כמו אורז, דוחן ותירס – גם אם יתפחו – אינם מחמיצים, לכן מעיקר הדין מותר לאכול מהם בפסח. אולם בתקופת הראשונים (לפני כשמונה מאות שנה) החלו יהודי אשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות.

בדרשה לפסח של רבי אלעזר מוורמייזא הוא מספר בקצרה "ומה שאין אוכלין פולין ועדשים, מפני שיש בהן חיטין". חומרה זו נתקבלה בכל קהילות האשכנזים וחלקית בקהילות הספרדים.
במשך הדורות קמו ערעורים על מנהג זה, בעיקר בשנים של מחסור עקב בצורות או מלחמות. בשנת תק"ע (1810) פרסמו רבני ווסטפליה כרוז המתיר קטניות לחיילים יהודיים – כרוז זה עורר סערה ונידון בין רבני התקופה. בתקופת המחסור של מלחמת העולם השנייה ובשנות הצנע שהיו עם קום המדינה שבו רבנים והתירו את השימוש בקטניות בפסח.

הכרוזים:

קאניגרייך וועזטפאלען.
[קסל, 1810]. גרמנית באותיות עבריות, המילים העבריות נדפסו בהבלטה.
הכרוז פורסם על ידי הקונסיסטוריום של מדינת ווסטפליה (מדינה שהיתה תחת שלטון פרוסיה, ובשנים 1806-1813 הייתה תחת שלטונו של נפוליאון. השלטונות הצרפתיים הקימו בה את הקונסיסטוריום).

רבני ווסטפליה מספרים על פנייה של חיילים יהודיים המבקשים היתר לאכול קטניות בפסח בגלל מחסור במצות. הרבנים טוענים שאכן הקהילות לא יכולות לספק את כל תצרוכת החיילים, ומסתמכים על דעת רבנו ירוחם שראה באיסור אכילת קטניות מנהג שטות, ועל דעת החכם צבי ובנו רבי יעקב אמדן שנטו להקל באיסור זה. מסקנתם הייתה כי ניתן לאכול קטניות בפסח, אחרי שתבוצע ברירה קפדנית ויוצאו מיני הדגן המעורבים בהם.
רבני הקונסיסטוריום פונים לרבני הקהילות ומזהירים אותם שלא יפגעו באנשים שהתירו לעצמם לאכול קטניות. על הכרוז חתומים בשמות משפחה. ישראל יעקבסון, שמעון קלאקאר, מנחם שטיינהרט ואחרים.

כרוז רבני פיורדה.
הכרוז המקורי לא הגיע לידינו, העתקו נדפס ב JAHRBUCH DER JUEDISCH-LITERARISCHEN GESELLSCHAFT, 6, FRANKFURT A.M. 1908. ע' 229-230.

הכרוז פותח בהודעתם של הרב אב"ד (הרב משולם זלמן כהן, מחבר שו"ת בגדי כהונה) וחברי בית דינו:
"על השמועה לא טובה אשר אנשים מעט היושבים כסאות למשפט במדינה אחת עמדו ופרצו גדר הראשונים אשר קיימו וקבלו עליהם רוב הגולה, הכשילו והתירו לאכול אורז ודוחן וכל מיני קטניות ביום טוב של פסח".

רבני פיורדה טוענים שאין האחרונים יכולים לבטל את גזרת הראשונים, ובפרט שכבר פשט האיסור זה ארבע מאות שנה! ומזהירים שלא יעלה על דעת שום אדם ח"ו להקל בדבר הזה לאכול מיני קטניות ודוחן ואורז ומיניהם בפסח:
"וגם צוקער וציראף (סוכר וסירופ) שהתירו האנשים האלה איזט אויך (גם הם) אסור בעיננו".
(את הדיון על הסוכר נרחיב בכרוזים אחרים).

מודעה, הרבנות הראשית בחיפה.
חיפה תש"ט (1949).

תקופת הצנע. הננו מודיעים בזה שלרגל האמרת המחירים של מצרכי מזון חיוניים, החליטה הרבנות הראשית לארץ ישראל להתיר גם השנה לחג הפסח: אורז, קטניות, אפונה, שעועית ועדשים בלתי טחונים.
עם זאת הציבור מוזהר לברור היטב את הקטניות ולבשלן במים רותחים.