פסח - PASSOVER
-
דינים ומנהגים לחודש ניסן 
שואלים ודורשים בהלכות החג ל' יום קודם החג -
-
-
שואלין בהלכות פסח
מהפסוק "החודש הזה לכם ראש חודשים", למדו חז"ל במסכת פסחים (דף ו') שמי שיוצא בשיירה לפני פסח או מי שמפליג בספינה, שלושים יום לפני החג - חייב לבדוק את החמץ. ושואלת שם הגמרא: "הני שלושים יום מאי עבידתייהו"? והגמרא אומרת: ששלושים יום לפני הפסח " חל עליו להזהר בצרכי הפסח" (כלשון רש"י שם). ועל כן פסק השו"ע (תכט, א): "שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום".
ועיין לכה"ח (שם ס"ק ג') שכתב: מצוה לכל אחד ואחד לעסוק בהלכות פסח כל ל' יום לפני פסח, וכן כתב המש"ב בביאור להלכה שם.
ובמשנה ברורה ביאר (שם סק"א), וז"ל: "משום דיש בהן הלכות רבות כגון טחינת חטים ואפיית המצות והגעלת כלים וביעור חמץ שאלו אם אין עושין אותן כהלכותיהן קודם פסח לית להו תקנה בפסח" (וכ"כ בכה"ח ס"ק ב').
יש מי שאומר שכל זה בזמנם, אבל כיום שאין צורך בטחינת חטים כי קונים מצות מוכנות, לכן אין צורך בשלושים יום. אבל יש לדעת שגם כיום צריכים שלושים יום לפני החג כדי ללמוד הלכות כגון דיני הגעלה ועוד.
ויש לדעת שהלכה זו לא באה להורות רק לרבנים לדרוש וללמד הלכות אלו, אלא חובה זו חלה על כל אדם מישראל, ועל כל אחד לפתוח שולחן ערוך ולקרוא את לשונו כדי לדעת את המעשה אשר יעשו, ואם לא מבינים יכולים לשאול, אבל אין להפסיק את הלימוד בגלל זה, אלא יש לסמן את ההלכה הלא מובנת, וימשיך הלאה להלכה הבאה, וכן על זה הדרך. (וידוע שהרב מחוייב לענות לשאלות בעניינא דיומא, למרות שעסוק בעניין אחר, שלשם כך הוא משועבד לתלמידיו, ודבר זה נלמד מהגמ' בפרק השואל:
(ב"מ צז.) "אמרו ליה רבנן לרבא שאיל לן מר (אמרו תלמידיו לרבא שהוא משועבד להם לענות להם על ספקותיהם) אקפיד אמר להו לאפקועי ממונאי קא בעיתו (רבא אמר להם שכוותנם לפטור עצמם מחיובי שואל, שכן הדין שמתה מחמת מלאכה או בעלם עמם פטור), אדרבה אתון שאילתון לי דאילו אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא אתון לא מציתו לאישתמוטי (הוא אמר להם שהוא לא משועבד להם כיון שאם שואלים אותו מעניין שהוא לא עסוק בו אין הוא חייב לענות להם) ולא היא איהו שאיל להו ביומא דכלה אינהו שאילו ליה בשאר יומי (על זה אומרת הגמרא שרבא לא צודק, כיון שלפני החגים הוא מחוייב לענות להם בעניינא דיומא, למרות שהוא עסוק בעניין אחר).
פעם הגיע תלמיד אחד לרבי ישראל רוז'ין זצוק"ל בעמח"ס "צפנת פענח" ועוד, וידוע בכינויו "הרוגצ'ובר" (הוא היה חריף מאוד) ושאל אותו את קושיו. ראה הרב שהתלמיד מתעכב זמן רב באותו עניין בגלל הקושיה שלו, ובמקום לתרץ לו את קושיתו שלח אותו לתוס' מסוים בש"ס, ואמר לו ששם ימצא את דרכו בלימודו. הלך התלמיד ועיין שוב ושוב בדברי התוס' אך לא מצא שום קשר לעניין שהתקשה בו, וחזר לרב לשאול אותו לכוונתו. אמר לו הרב, לא התכוונתי לענות לך על שאלתך, אלא ללמד אותך את דרך הלימוד, הנה התוס' הקשו קושיה וכתבו בסוף "צריך עיון", האם לדעתך בגלל זה לא המשיכו בלימודם, והרי יש אחרי כן עוד תוספותים? אלא מכאן שכשמתקשים בעניין אחד, לא מפסיקים את הלימוד בגלל זה, אלא מתקדמים הלאה, ובפעם הבאה שיגיע לאותו עניין תהיה לו סייעתא דשמיא להבין את הקושי, או שילך כשיתאפשר לו וישאל את רבו על אותו עניין, אבל בינתיים עליו להתקדם בלימודו.
-
דיני הגעלה
יש אנשים שחושבים שבימינו אין ללמוד הלכות הגעלת כלים, כיון שכמעט בכל בית יש סט שלם של כלי פסח, הכולל את כל הסכו"ם ואת כל הסירים וכל מכשירי הבישול למיניהם. אבל יש לדעת שגם את הלכות הכשרת והגעלת הכלים יש ללמוד היטב, כיון שאין מציאות שלא לבוא לידי שאלה בעניין זה, וכיום ישנם בעיות רבות בדיני הגעלה שלא היו מצויות בעבר. וכבר אמר הרש"ל "רבים המגעילים ומועטים המבינים". כיום יש אמנם כלים מיוחדים לפסח, מה שלא היה מצוי פעם, אבל הרי השיש שבמטבח - אינו חדש, וכן הכיור והברז והכיריים של הגז, ומושב הכיריים - אינם חדשים, וצריך לדעת היטב כיצד להכשירם לפסח.
קולט אדים - הנמצא מעל הכיריים, ויש לו ארובה לניקוז האוויר החם. אם כשמרתיח סיר עם מים על הכירים מגיע הקולט לחום שהיד סולדת בו, סימן שהקולט קולט גם זיעת מאכל חמץ כמו אטריות וכדו' - ומהדין צריך לשפוך עליו מלמעלה מים חמים, שאם לא כן, כשיבשל בפסח תבשיל על הכיריים יעלו אדים מהתבשיל לקולט וירדו למטה ונמצא התבשיל חמץ. ולכן ינקה את הקולט ויצפנו בנייר כסף עבה. ואמנם ישנו דין של "נותן טעם לפגם" אך כל זה בדיעבד ולא לכתחילה. ולדעת הפוסקים גם נטל"פ אסור בפסח, וכן נוהגים חלק הסומכים כרמ"א להחמיר
-
ללמוד עם האשה הלכות פסח
יש חיוב נוסף לבעל, לשבת עם אשתו וללמדה הלכות פסח, מה ששייך לנשים, וכן קטעים מדיני הגעלה (שו"ע סי' תנ"א, ובא"ח פרשת צו, עוי"ח. על כלי אמייל, כלי זכוכית, חצובה וכו' בל"נ נעסוק בשיעורים הבאים), ולהסביר כמה חמור ענין חמץ בפסח שאינו בטל בששים כמו שאר איסורים, כי חמץ בפסח במשהו. -
מראית העין אפילו בחדרי חדרים
צריך מאוד מאוד להזהר בדברי חז"ל ובהזהרותיהם, למרות שנראה שבנסיבות מסוימות אין אזהרותיהם רלוונטיות, כי כל דבריהם נאמרו ברוח קודשם ואין לנו הכח או היכולת לבטל את דבריהם. דוגמא אקטואלית לימי הפסח היא במה שחז"ל קבעו: (שבת סד:, שבת קמו:, ביצה ט., ע"ז יב.) "אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור". הנה, ידוע שמדינת ארגנטינה משופעת בבקר לרוב, ונשלחים לשם קבוצת שוחטים בקיאים ויראי שמים לשחוט בשר כדין על מנת לשלוח לארץ בשר כשר ומהודר. פעם שאלו אותי, מאחר ומעיקר הדין בן ארץ ישראל שנמצא בחוץ לארץ ביום טוב אינו נוהג אלא יום אחד בלבד כמו מקומו הקבוע, ורק כלפי חוץ לא יחלל את החג משום מראית העין, ושאלתם ובקשתם שעליהם להיות בחג פסח בחו"ל, וכיון שבמקום בו נמצאים אין יהודים בנמצא כלל אלא גוים בלבד, וממילא אין חשש מכשול בגלל מראית העין, האם יכולים לנהוג יום אחד בלבד. אמרתי להם מה להם למהר לעבוד, אדרבה ינצלו עוד יום אחד למנוחה! אמרו לי שהם עובדים לפי מכסה, ואדרבה זה ימהר את שובם לארץ. אני ידעתי שכיון שחז"ל קבעו שכל מה שנאסר משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור, ולכן אמרתי להם שאין דעתי נוחה עם זה. ובכל זאת לא שמעו ועבדו ביום טוב השני. והנה, היה שם "גוי" אחד שתפקידו היה לפשוט את העורות של הבהמות אחרי השחיטה, וחקר אותם על מצות, ואמר להם שהוא אוכל מצות בפסח, וכששאלו אותו מה פתאום הוא אוכל מצות הוא אמר להם שהוא יהודי, ומעתה הוא נחלש באכילת מצות בפסח כי הוא ראה שיהודים עם חזות של שומרי תורה ומצוות עובדים ביום טוב...
חמץ בפסח במשהו
אומר בעל הבא"ח בדרך רמז, כי בכתב אשורי ההבדל בין חמץ - למצה משהו, היינו אם נחסר משהו מהאות ח' שבמילה חמצ , יהפך ל - מצה. וכן אם נוסיף למצה משהו, יהפך לחמץ. ונרמז "חמץ בפסח במשהו".
הרדב"ז אומר: אם ביום כיפור אדם אוכל - חייב כרת, וכן מי שאוכל חמץ בפסח - חייב כרת. אם כן, מדוע בערב כיפור לא מבערים את האוכל, ובפסח מבערים? וענה: בכיפור אדם אינו אוכל בכלל ואין לו כל חשש, אבל בפסח אדם אוכל ויש לו חשש שמא יאכל חמץ. ועוד אומר הרדב"ז: ונ"ל מכיון שחמץ נמשל ליצר הרע לכן הוא במשהו. יצר הרע בהתחלה נדמה לזבוב, והכל הוא מתיר לאדם ולאט לאט מתחיל לשלוט עליו, ולכן יש להזהר בחמץ. אמנם מובא שבחו"ל לא ישרפו את החמץ בפרהסיא כדי שהגויים לא יבואו לזלזל בזה, אבל בארץ ישראל אין בעיה בדבר הזה.
טבילת כלים
ודרך אגב, יש לזכור שאם קונים כלים חדשים ממתכת או מזכוכית - יש להטבילם עם ברכה במקוה הכשרה לנשים, כי רוב הפוסקים סוברים שזה חיוב מהתורה וכן פסק הבא"ח (ש"ש מטות אות ב').
מדבקה על הכלי - כלי חדש שיש עליו מדבקה, למשל של המחיר או שֵם בית החרושת, או הוראות שימוש וכדו', עליו להסירה לפני הטבילה. ואם אינו יכול להסירה יעשה שאלת חכם.
וכן כלי מתכת או זכוכית שאין להביאו במגע עם מים - יעשה שאלת חכם כיצד להטבילו.
תנור אפיה - אינו צריך טבילה. מגשים של תנור - צריכים טבילה עם ברכה. מגש שמגישים עליו מים קרים או פירות - מטבילו בלי ברכה. גם דינים אלו יש ללמוד שלושים יום לפני חג הפסח. -
להתכונן בלימוד ההגדה
וכן יש לאדם להתכונן בלימוד ההגדה. אמרתי "בלימוד" כי אם אדם קורא כמצות אנשים מלומדה, ואינו מבין מה הוא אומר, יש בזה חשיבות, אבל אם הוא מבין זה חשוב מאוד. ובפרט שכיום ב"ה הילדים פקחים ואם ישאלו אותו שאלה בהגדה, מה יענה להם אם לא התכונן?!
ויהי רצון שנזכה אנחנו השנה לראות פני משיח צדקנו ונקריב קרבן פסח וקרבן חגיגה, כמו שאנו אומרים בסוף ההגדה בברכה 'אשר גאלנו': "שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמן על קיר מזבחך לרצון ונשיר לך שיר חדש על גאולתו ועל פדות נפשנו אמן" בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
"שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול" (שולחן ערוך ת"ל)
טעמים רבים ניתנו לשם המיוחד של השבת האחרונה לפני הפסח. אחד מן הטעמים הוא דרשת היום בבתי הכנסת - דרשה גדולה, מפיהם של גדולי התורה. מנהג שהחל כבר בימי המשנה.
גדולי הרבנים, בכל עיר ושכונה, נוהגים לדרוש בבתי הכנסת המרכזיים שבמקום. גדולי הרבנים, בכל עיר ושכונה, נוהגים לדרוש בבתי הכנסת המרכזיים שבמקום. הדרשות עוסקות בהלכות העיקריות של הפסח - דיני הגעלה, ביעור חמץ ואפיית מצות. הרבנים מתבלים את דבריהם במדרשים ובסיפורים שמושכים את הלב וכל התושבים משתדלים להגיע, להקשיב ולהחכים.
נוהגים לברך זה את זה בברכת "שבת הגדול מבורך!"
לסיום נצרף הלכה נוספת, שאינה קשורה ישירות לחג הפסח, אלא לעונת האביב.
ברכת האילנות
"היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר "ברוך... שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם" (שולחן ערוך רכ"ו)
את 'ברכת האילנות' מברכים, כשרואים עצי מאכל פורחים. הטוב ביותר הוא לברך על שני עצים ממין שונה (לכל הפחות), אולם אפשר לברך גם על שני עצים ממין אחד, או על עץ בודד (הברכה מופיעה בסידורי התפילה, לרוב בפרק המיוחד לברכות).
רצוי שלא לברך את ברכת האילנות בשבת.
רצוי שלא לברך על עצים שגילם פחות משלוש שנים (שאז הפירות עדיין בגדר "ערלה" והם אסורים באכילה).
