מאמר מצות התוכחה מזוהר הקדוש

לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:

ספר ויקרא (פרק יט יז)

רעיא מהימנא פרשת קדשים

ק) לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך וגו'. פקודא דא, לאוכחא לההוא דחטי, למחזי לי' רחימו סגיא, דרחים לי' בגין דלא יתענש איהו. דהא בקב"ה כתיב, כי את אשר יאהב ה' יוכיח. וכמה דקב"ה עביד ואוכח למאן דרחים לי', הכי יוליף ב"נ מההוא ארחא, ויוכח לחברי'. קב"ה במאי אוכח לבנ". אוכח לי' ברחימו בסתרא, אי יקבל לי' יאות. ואי לא, אוכח לי' בין רחימוי, אי יקבל יאות. ואי לא, אוכח לי' באתגלייא לעיניהון דכלא. אי יקבל יאות. ואי לאו, שרי לי', ולא אוכח לי', ושבח לי' ייזיל ויעביד רעותי'.

פירוש הסולם

ק) לא תשנא אחיך בלבבך הוכח וגו'. מצוה זו הוא להוכיח אותו שחוטא, ולהראות לו אהבה רבה שאוהב אותו, כדי שהמוכיח לא יענש. כי בהקדוש ברוך הוא כתוב, את אשר יאהב ה' יוכיח. וכמו שהקדוש ברוך הוא, עושה, ומוכיח למי שאוהב אותו, כך ילמוד האדם מדרכו זה, ויוכיח את חבירו שאוהב אותו. הקדוש ברוך הוא במה מוכיח את האדם. הוא מוכיח לו באהבה, בסתר. אם מקבל תוכחתו טוב, ואם לא הוא מוכיח אותו בגלוי לעיני כל. אם מקבל טוב, ואם לא, עוזב אותו ואינו מוכיחו יותר, כי עוזבו שילך ויעשה רצונו.

The holy Or Hachayim commentary to the Torah explains that someone who brings merit to many, showing another Jew the right path, comes to the level of the angel "Metat," the most praiseworthy level that can be. Avos D'Rabbi Nosson and Menoras Hamo'or (by Rabbi Yitzchak Abuhav, one of the great luminaries of medieval Spanish Jewry) state that when one brings merit to many, then G-d Himself watches over him and his children, and he merits that his children are righteous. Sefer Chassidim, by Rabbi Yehuda HaChossid, states that when one brings merit to many, then even when his pre-ordained number of years are up, his life is continued for the benefit of his generation. The tractate S'mochos states that one who brings merit to many will experience the World to Come.

The Tur (Yoreh Deioh, ch. 247) states: "One for whom it is impossible to study Torah himself because his time is so occupied, should support others who study and he is considered as if he studies himself."

The holy Zohar (Parshas Vayechi) says about the partnership of Yissochor and Zevulun that Zevulun's name is mentioned before Yissochor's because he would take bread designated for his own mouth and give it to Yissochor to eat - "one supports those who study Torah receives blessings Above and below and merits to sit at two 'tables,' which no one else besides him merits..." How much more is this true for someone who brings merit to many, which causes thousands of Jews to return to G-d, which is why he thereby merits to receive all these blessings both Above and below.

Finally, the sage and Kabbalist Rabbi Elazar Shmuel ibn Senior brings the following acronym on the verse "V'AiLe HaMiShPaTIM ASheR TaSIM LiFNeIHeM" (Shmos 21:1): "V'chayev Adam L'zakos Horabim, Has'char Meruba [or: Ham'zakeh Muvtach] Sheyolid Peri Tov Yireh Mizaro, Orech Shonim Rabim, Tefiloso Shomeia Y... [G-d's Name] M'heira, L'olom Parn'soso N'chona, Y'malei Hashem Mishalosov" - "And one has the duty to bring merit to many others; the reward is great [or: the one who gives merit is assured] that he will have children, seeing fine descendants from his children [as the Zohar, Parshat Truma, states that he will have the privilege to see his grandchildren], many long years, G-d will heed his prayer quickly, his livelihood will be readily available, G-d will fulfill his requests."

This can be explained based on the Zohar's comment on the same verse: "This is the mystical secret of reincarnations." In the verse's context, this comment seems difficult to understand. It can be explained, however, according to the theme of the above acronym: Sometimes, when a soul descends into this world, it must suffer here to correct its sins in previous incarnations. But when that person brings merit to many, "one who brings merit to many, no sin shall come about through him" (Avos 5:18). As a result, he sins no more in this incarnation, thereby correcting the spiritual damage of his sins in previous incarnations. This liberates him from any suffering he should receive in this world, and instead of a life of suffering, he lives a comfortable and happy life, with all the blessings mentioned by our holy Torah, and as the Kabbalist concludes: "He will have... fine descendants from his children, many long years... his livelihood will be readily available, [and] G-d will fulfill his [heart's] requests" for life and blessing.

THE INTENSIFICATION OF THE KELIPOT IN OUR TIMES

           R. Chayim Vital writes in Sefer HaChezyonot that he once asked his mentor, the Ari z"l, how he could have such a lofty soul when [in reality] even the most insignificant person of the earlier generations was incomparably more righteous and pious! The Ari z"l replied:

     Realize that greatness of the soul does not depend on man's perceivable deeds. Rather, Hashem probes the hearts and minds of men according to each time period and generation. A very small deed in this generation is equal to many mitzvot in the earlier generations. This is so because the kelipah and the evil forces have so vastIy intensified in our generation that they are infinite and immeasurable. This was not the case in the earlier generations. Therefore, had I lived in those generations, my deeds and wisdom would have been wondrous, and they would have surpassed those of many of the earlier tzaddikim ­Tana'im and Amora'im.

 In his work, Netiv Mitzvotecha, the holy Kabbalist, R. Isaac'l of Komarno, comments on this:

        And now, my brother, take heed! If in the days of our master, the Ari, there was such an enormous intensification of the kelipot, what are we to say during these bitter times? Surely, we should embrace anyone who bears the name of Israel and invoke merit and love upon him. All of his sinful deeds are a result of the strengthening of the evil forces and are due to the hardships and suffering which have caused him to lose his understanding. I swear by the Eternal G-d that all of the wicked Jews in this country, particularly those in Germany, are like infants who were kidnapped by Gentiles. They act under duress and speak out of ignorance. In an instant, they would all be willing to spill their blood like water - with love, happiness, and joyful dancing - for the sanctification of God's great name (Netiv Mitzvotecha, Netiv Emunah 6:10)

the Yaarot devash wrote (On Avot 2:6) He who doesn’t engage and confronts evildoers who want to deviate others from the path of the Torah, that person doesn’t worry for the humiliation done to Hashem and is not considered to be in the level of a man

R' Chaim Sofer writes in his illustrious work, Sha'arei Chaim (6a): "Woe to us from the day of Judgment; Woe to us from the Day of Rebuke, when the time comes for Hashem to search through the action of every living being and it will be found written: This righteous man desecrated the Sabbath; this pious man transgressed the prohibition of Niddah; this G-d fearing man transgressed the prohibition against eating non‑Kosher food and wearing shaatnes; this holy man is guilty of having relations with a married woman. All believers will be astonished and wonder at the sins attributed to these pious men, for these men were part of a generation of righteous. But Hashem will reply in wrath, "Behold, it was in your power to rebuke such and such a wicked man. Why did you not remember him and remind him of his sin?

It is quite evident that those who have the capability to rebuke and admonish their fellow man are required to do so. Hesitation or neglect of this requirement is calamitous; perseverance and meticulous fulfillment of this responsibility accrues abundance of blessings.

THE HOLY RABBI CHAYIM VITAL ZT’L WARNS US ABOUT THE CATEGORY OF RABBIS WHOSE MAIN PURPOSE IS HONOR AND TO MAKE A NAME FOR THEMSELVES

We read in the introduction to the Holy book Etz Chayim what  Rabbi Chayim Vital, may his merit shield us, (who was the student of the Holy ARI zt’l) wrote concerning the Erev Rav:  All those that do kindness and toil in the Torah, all they do for themselves, and in particular through our many sins, in our times, the Torah has been made into a hammer with which to do their own ends for many baale torah, who occupy themselves in the Torah in order to receive their reward and other benefits and luxuries, and in order to be in the group of heads of Yeshivot, and judges (dayanim) in their courts, so that their names and fame are spread throughout the land, and the actions of these Rabbis resemble those of the generation of the Dispersion, those who built the Tower of Babel, with its top reaching the heavens, and the main motivation for their actions is what is written there in the Torah: “Let us make a name for ourselves” as it is written in the Zohar (Bereshit 25b) on the verse : “These are the generations of the Heavens and earth…” that there are five types of Erev Rav and the third type is called Giborim (powerful ones) and on them it is written: “These are the Giborim of old, men of name” and they belong to the side of those about whom it is written: “Let us build for ourselves a city and a tower…” and let us make a name for ourselves by building Synagogues and Houses of Study and putting in them Torah Scrolls with crowns on their heads but not for G-d’s sake they do thus but for their own benefit.

 BETTER FOR THESE RABBIS HAD THEY NOT BEEN BORN

Continues the Holy Rabbi Chayim Vital: And on this type of Erev Rav it was said in the Talmud (Berachot 17): “He who occupies himself with the Torah not for its own sake, it would have been better for him had his fetus overturned and would not have come out to the air of the world” And indeed these people look humble and righteous, when they say that all their involvement with the Torah is for its own sake, nevertheless the Great and wise, the Tanna Rabbi Meir peace be upon him, testified against them that it is not as they say, when he said (what we just quoted at the beginning of the introduction, Pirke Avot 6:41): “Rabbi Meir said: He who studies the Torah for its own sake (without ulterior motives) deserves many things, and not only that, but the whole world is indebted to him. And he is called beloved friend, loved by G-d and men, he pleases the Creator and humanity. The Torah covers him with modesty and fear, makes him virtuous, merciful, devote, just and faithful, moves him away from sin guiding him by the path of virtue, etc” “The secrets of the Torah are revealed to him and he is turned into an endless fountain of wisdom, and he becomes modest, patient, forgiving offenses, etc”

THE EREV RAV BUILD GREAT SYNAGOGUES
AND YESHIVOT ONLY TO  BECOME FAMOUS
 AND NOT FOR HASHEM'S SAKE

Zohar ha Kaddosh I 25

See also Introduction  to Etz Chayim R Chayim Vital

מה אומר רבי חיים וויטאל והבעל שם טוב זי"ע

על הבנינים הגדולים והמפוארים בירושלים ובכל ארץ ישראל ובכל העולם

הבנין הכי הגדול בירושלים - הערב רב הכי הגדול בעולם

אתה נותן להם כסף אתה מחזיק את הערב רב הכי הגדול השטן הכי הגדול בעולם שילחם נגד משיח צדקינו 

עם הכסף שלך שאתה מחזק אותם אתה נלחם נגד הקדוש ברוך הוא, שלפני ביאת המשיח הקדוש ברוך ילחם עם הערב רב, ואתה מחזק את השונא הגדול של הקדוש ברוך הוא

כמה יותר ספרי תורה שהוא מכניס בבית המדרש שלו יותר קליפה מכניס, כי כל זה עושים בשביל הגאווה הגדולה שמסריח מסוף העולם ועד סופו (ראה באריכות בעץ חיים הקדמה א', ובתולדות יעקב יוסף פ' נשא).

 האם ידעת? איזה עשירים הם ראשי הערב רב, מעכבים את הגאולה שלימה ונלחמים ישר נגד הקדוש ברוך הם עם כל הצדקות שנותנים, וכמה יותר צדקות שנותנים מעכבים יותר את הגאולה שלימה והם יהיו עיקר הגורמים שיהיה חס ושלום גירוש לעם ישראל [עם צרות גדולות אשר לא היתה כמוהו], וכולם יפסידו הפרנסות, וכל זה יהיה האשמה שלהם. וכל זה הם יכולים לתקן על ידי תוכחה, שיפרסמו וידפיסו הסידי הזה עד שיגיע לכל אחד ואחד מישראל, אבל רק אם יעשו את זה תיכף ומיד ממש, כי כל יום הוא פסידא דלא הדרי, כי הזמן עבר. ואם לא יעשו את זה הם יהיו הראשונים שילכו בגירוש ויהיה להם צרות גדולות אשר לא היתה כמוהו ח"ו (משכיל אל דל מהצה"ק רבי הלל מקאלאמאייע).

בספר עץ חיים הקדמת מוה"ר חיים וויטאל זי"ע על שער ההקדמות הקדמה א' וז"ל:

אָמַר הַצָעִיר מֵעִיר, הַדַל בְּאַלְפֵי חַיִים וִיטַאל בֶּן לַאַדוֹנִי אָבִי הָרַב יוֹסֵף ווִיטַאל זלה"ה, בִּהְיוֹתִי בֶּן שְׁלֹשִׁים לְכֹּחַ תָּשַׁשׁ כֹּחִי יָשַׁבְתִּי מִשְׁתּוֹמֵם, וּמַחְשְׁבוֹתַי תְּמֵהִים, כִּי עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ וְאַנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ, רְפוּאָה לֹא עָלְתָה לְמַחַלָתֵינוּ, אֵין מָזוֹר לְבְּשָׂרֵנוּ, וְלֹא עָלְתָה אֲרוּכָה לְמַכָּתֵינוּ לְחֻרְבַּן בֵּית מִקְדָשֵׁינוּ... וְכָּלוּ כָּל הַקִצִין וְעַדַיִין בֶּן דָוִד לֹא בָּא.

וְנוֹדַע אֵת אַשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל דוֹר שֶׁלֹא נִבְנֶה בֵּית הַמִקְדָשׁ בְּיָמָיו כְּאִלוּ נֶחְרַב בְּיָמָיו, וְאֶתְּנָה אֶת פָּנַי לַחְקוֹר וְלָדַעַת מַה זֶה וְעַל מַה נִתְאַרֵךְ קִיצֵינוּ וְגָלוּתֵינוּ, וּמַדוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי, וּמָצָאתִי אָוֶן לִי וְאָנִינָה בְּקִרְבִּי וְלִבִּי דַוָּי, מִמַאֲמַר א' הוּבָא בְּסֵפֶר הַתִּיקוּנִים תִּיקוּן ל' דַף ע"ז ע"ב, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תַּנִינָא כָּתַב וְרוּחַ אֱלֹהִי"ם מֵרַחֶפֶת וגו' מַאי וְרוּחַ אֶלָא בְּוַדַאי בִּזְמַנָא דִשְׁכִינְתָּא נָחְתַת בְּגָלוּתָא הַאי רוּחַ נָשִׁיב עַל אִינוּן דְמִתְעַסְקִי בְּאוֹרַיְיתָא בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְאִשְׁתַּכְּחַת בֵּינַיְיהוּ וְהַאי רוּחַ אִתְעַבִיד קָלְא וְיַמָא הָכִי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון סתימין עינין אטימי לבא קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סכלתנו למינדע ביה ואיהו בינייכו ורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך וגו' והיא אומרה מה אקרא כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירה דאכלי חציר, וכל חסדו כציץ השדה כל חסד דעבדי לגרמייהו הוא דעבדי, ובההוא זמנא מ"כ ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דא איהו רוחו של משיח, ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דְחָכְמָה דְאִיהוּ יו"ד מִינָהּ וְאִשְׁתְּאָרַת בי"ת יְבֵישָׁה וַי לוֹן דְּגָרְמִי עֲנִיוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בְּעָלְמְא, וְהַאי רוּחַ דְּאִסְתַּלַּק, אִיהוּ רוּחַ דְּמָשִׁיחַ כְּמָה דְאִתְּמַר. וְאִיהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאִיהוּ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'.

פִּקוּדָא תִּנְיָנָא, וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר, ובג"ד אָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עָד שֶׁתַּחְפֹּץ כו' דְאִיהוּ רְחִימוּ בְּלֹא פְּרָס וְלֹא עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס, וְיִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס אִיהִי שִׁפְחָה וְתַחַת שָׁלֹש רָגְזָה אֶרֶץ וגו', תַחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְבִירְתָּה עכ"ל.

וְהִנֵה מַה שֶׁכָּתַב בִּתְּחִילַת דְבָרָיו וַאֲפִילוּ כָּל אִינוּן דְמִשְׁתַּדְלֵי בְּאוֹרַיְיתָא כָּל חֶסֶד דְעַבְדֵי לְגַרְמַיְיהוּ וכו' עִם הֶיוֹת שֶׁפָּשְׁטוּ מְבוּאָר וּבִּפְרַט בִּזְמַנֵינוּ זֶה בַּעֲוֹונוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשִׂית קַרְדּוּם לַחְתּוֹךְ בָּה אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בְּתּוֹרָה עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס וְהַסְפֵקוֹת יְתֵירוֹת וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדִינֵי סַנְהֶדְרָאוֹת לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים, מִגְדָל וְרֹאשׁוֹ בַשָׁמַיִם וְעִיקָר סִיבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶׁכָּתוּב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שָׁם, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזוֹהַר בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דף כ"ה ע"ב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

עַל פָּסוּק אֵלֶה תּוֹלְדוֹת הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שְׁחַמִשָׁה מוֹנִים יֵשׁ בְּעֵרֶב רַב [3]וּמִן הַג' מִינִים מֵהֶם הוּא הַנִקְרָא כַּת גִבּוֹרִים דְעַלֵייהוּ אִתְּמַר הֵמָה הַגִבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אֲנְשֵׁי הַשֵׁם וְאִינוּן מִסִטְרָא דְאִילֵין דְאִיתְּמַר בְהוֹן הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָל וגו' וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיַן בָּתֵּי כְנֵסִיוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשָׁוִין בְהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעַטָרָה עַל רֵישֵׁיה וְלֹא לִשְׁמָה אֶלָא לְמֶעְבַּד לוֹן וכו' וְהִנֵה עַל הַכַּת הַזֹאת אָמְרוּ בִגְמָרָא כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹא לִשְׁמָה נוֹחַ לוֹ שְׁנֶהֶפְכָה שִׁלְיָיתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לְאַוִיר הָעוֹלָם. וְאָמְנָם הָאַנָשִׁים הָאֵלֶה מַרְאִים תֵּימָה וְעֲנָוָה בְּאָמְרָם כִּי כָל עִסְקָם בַּתּוֹרָה הוּא לִשְׁמָה.

וְהִנֵה הַחָכָם הַגָדּוֹל הַתַּנָא רַבִּי מֵאִיר עָלָיו הַשָׁלוֹם הֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹא כַּךְ הוּא בְּאוֹמְרוֹ לְשׁוֹן כְּלָלוּת כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָה זוֹכֶה לְדִבְרֵי הַרְבֶּה וכו' וּמְגַלִים לוֹ רָזֵי תּוֹרָה וְנַעֲשֶׂה כְּנָהָר שְׁאֵינוֹ פּוֹסֵק וְהוֹלֵךְ וּכְמַעְיָין הַמִתְגַבֵּר מֵאֵלָיו בִּלְתִּי הִצְטַרְכוּ לִטְרוֹחַ וּלְעַיֵין בָּה וּלְהוֹצִיא טִיפִּין טִיפִּין שֶׁל מֵימֵי הַתּוֹרָה מִן הַסֶלַע הִנֵה זֶה יוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָה כְּהִלְכָתָה וּמִי זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִזְלוּ עֵינָיו דְמָעוֹת בִּרְאוֹתוֹ הַמִשְׁנָה הַזֹאת וְרוֹאֶה חֶסְרוֹנוֹ וּפְחִיתוּתוֹ.

הֲאָמְנָם אַף עַל פִּי שֶׁלְכְאוֹרָה אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ לְשׁוֹן הַמַאֲמָר עַל אוֹפָן זֶה [הגהה - אֶפְשָׁר כַּוָונָתוֹ עַל לְקַנְטֵר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הַתּוֹס' פְּסָחִים נ' ע"ב אב"ן ח"ן, ובע"ח כת"י שֶׁל הַחָסִיד בַּעַל יוש"ה גָרַס אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כו' עַל עַם הָאָרֶץ וְלֹא עַל תַּלְמִיד חָכָם כו'], עִם כָּל זֶה דָבָר קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לוֹמַר וְכִי בְּשׁוּפְטְנִי עַסְקִינָן וְלֹא בִכְלָלוּת כָּל הַתַּלְמִידֵי חַכָמִים הָעוֹסְקִים בַתּוֹרָה וְ הָרְאָיָה עַל זֶה אוֹמְרוֹ דֶרֶךְ כְּלָלוּת  וְאַפִילוּ כָּל אִינוּן דְמִשְׁתַּדְלֵי בְאוֹרַיְיתָא כָּל חֶסֶד דְעָבְדֵי לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדֵי וְאֵין לוֹמַר דְמִלַת כָּל הִיא יְתֵירָה וּמְשַׁבַּשְׁתָּא שְׁהַרֵי מִקְרָא דוֹרֵשׁ וְכָל חַסְדוֹ כְּצִיץ הַשָׂדֶה שֶׁלֹא נֶאֶמַר וְחַסְדוֹ אֶלָא וְכָל חַסְדוֹ לִרְמוֹז כִּי כָּל הַתַּלְמִידֵי חַכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה הַנִקְראֵת תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָה הֵם דוֹמִים בְּחֶסֶד הַהוּא אֶל צִיץ הַשָׂדֶה מִשׁוּם דְלְגַרְמַיְיהוּ עַבְדֵי אַבָל בִּיאוּר לָשׁוֹן הַנִזְכָּר לְעֵיל יוּבָן רֵאשִׁיתוֹ מֵאַחֲרִיתוֹ בְּאוֹמְרוֹ וְיִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס אִיהִי שִׁפְחַה וְתַחַת שָׁלֹש רָגְזָה אֶרֶץ.

וְהָעִנְיָן יוּבָן בְּמַה שֶׁכָּתוּב בס"ה בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דַף כ"ז ע"ב, ובג"ד אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֹא טוֹב הֶיוֹת הָאָדָם לְבַדוֹ אֶעֱשֶה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדוֹ דָא מִשְׁנָה אִיתְתָא דְהַהוֹא נַעַר וְאִיהוּ שִׁפְחָה דִשְׁכִינְתָּא וְאִי זָכוּ יִשְׂרָאֵל אִיהִי עֵזֶר לוֹן בְּגָלוּתָא מִסִטְרָא דְהֵיתְּר טָהוֹר כָּשֵׁר וְאִי לֹא אִיהִי כְּנֶגְדוֹ מִסִטְרָא דְטָמֵא פָּסוּל אָסוּר וכו' דְלֵית יִחוּדָא עַד דְעֵרֶב רַב יִתְמָחוּן מִן עָלְמָא ובג"ד אִתְקַבֵר מֹשֶׁה לְבַר מֵאַרְעָא קַדִישָא וּקְבוּרְתָּא דִילֵיה אִיהִי מִשְׁנָה דְשָׁלְטָא עַל מַטְרוּנִיתָא דְאִיהִי קבלה לְמֹשֶׁה וּמַלְכָּא וּמַטְרוּנִיתָא מִתְפַּרְשָׁא מִבַּעֲלָה ובג"ד תַּחַת שָׁלֹש רָגְזָה אֶרֶץ תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ דָא עָבְדָה יְדִיעָה ושפחה דא משנה ונבל כי ישבע לחם דא ערב רב.

הִנֵה מְבוּאָר כִּי תּוֹרָתֵינוּ הַקְדוֹשָׁה כְּלוּלָה וְנִמְצֵאתְ בְּכָל ד' עוֹלָמוֹת אבי"ע וּבִהְיוֹתָה בָּעוֹלָם הָאַצִילוּת אָז נִקְרְאָה קַבָּלָה כִּי שָׁם הִיא מוּפְשֶׁטֶת מִכָּל הַלְבוּשִׁים הַנִקְרָא פְּשַׁט מִלָשׁוֹן פָּשַׁטְתִּי אִם כּוּתֹּנְתִּי שֶׁהוּא בְחִינַת הַמַלְבּוּשִׁים הַחִיצוֹנִי שֶׁהוּא עַל גַבֵּי עוֹר אָדָם הַמִתְפַּשֵׁט מֵעָלָיו לִפְעָמִים וְזֶהוּ עיקַר מִלַת פְּשַט.

וְאָמְנָם בָּעוֹלָם הָאַצִילוּת אַשֶׁר שָׁם הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּנִזְכַּר במדרז"ל וְגַם בְּדִבְרֵי הַמִתַּרְגֵם עַל פָּסוּק דוֹדִי צַח וְאָדוֹם וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וְאֶהֱיֶה אֶצְלוֹ אָמוּן וגו' הַנִדְרַשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁהָיָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא עוֹלָמוֹת וְאֵין סָפֵק כִּי לֹא כְמַעֲשֵׂה אָדָם הָרִאשׁוֹן וְלֹא כְמַעֲשֵׂה דִבְנֵי חָרִי וּכְמַעֲשֵׂה אַתוֹנוֹ דְבִלְעָם וְכַיוֹצֵא בָהֵם בִּהְיוֹתָם כְּפְּשׁוּטָם הָיָה מִשְׁתַּעְשֵׁעַ בָהֶם הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַלְפַּיִם שָׁנָה קוֹדֶם שֶׁנִבְרָא הָעוֹלָם וּבוֹרֵא בָהֶם עוֹלָמוֹת.

אָמְנָם שַׁעְשׁוּעוֹת שֶׁל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְהְיוֹתוֹ בּוֹרֵא בָּה אֶת עוֹלָמוֹ הָיְתָה בִּהְיוֹתוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּבְחִינַת הַנְשָׁמָה הַפְּנִימִית שֶׁבָּה הַנִקְרָא רָזֵי תּוֹרָה הַנִקְרָא מַעֲשֶׁה מְרְכָּבָה הִיא חָכְמַת הַקַבָּלָה כְּנוֹדַע אֶל הַיוֹדְעִים וְטַעַם הַדָבָר הוּא לִהְיוֹתוֹ עוֹלָם הָאַצִילוּת הָעֶלְיוֹן מְאֹד טוֹב וְלֹא רָע דְלֹא יָכִיל לְהִתְעַרְבָא עִמֵיהּ קְלִיפָּה וְעֲלֵיה אִתְּמַר וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן כְּנִזְכַּר בְּסֵפֶר הַתִּיקוּנִין דַף ס"ו תִּיקוּן י"ח וְכֵן בסה"ז בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דַף כ"ח ע"א עַיֵין שָׁם וְלָכֵן גַם הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם אֵינֶנָה רַק מוּפְשֶׁטֶת מִכָּל לְבוּשֵׁי הַגוּפְנִים מַה שֶׁאֵין כֵּן לְמַטָה בָּעוֹלָם הַיְצִירָה עוֹלָם דְמַטַטְרוּ"ן הַנִקְרָא עֶבֶד טוֹב וְהוּא הַנִקְרָא עֵץ הַדַעַת טוֹב מֵסִטְרָא וּמֵסִטְרָא דִסְמָאל שֶׁהוּא קְלִיפִּין דִילֵיה נִקְרָא עֶבֶד רַע כִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם הֵם שִׁית סד"מ הַנִקְרָאִים שִׁפְחָה כְּנִזְכַּר לְעֵיל וּכְנִזְכַּר בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית שָׁם דַף כ"ז עָמוּד א וְלָכֵן נִקְרַאת מִשְׁנָה לְפִי שְׁשָׁם יֵשׁ שִׁינוּיִים הַפוּכִים טוֹב מֵסִטְרָא דְעֶבֶד טוֹב הֵיתֶּר כָּשֵׁר טָהוֹר רַע מֵסִטְרָא דְעֶבֶד רַע אִיסוּר טָמֵא פָּסוּל, גַם הוּא מִלָשׁוֹן כִּי מָרְדְכַי הַיְהוּדִי מִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה שִׁפְחָה הַנִקְרָא עֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ גַם נִקְרָא מִלָשׁוֹן שֵׁינָה כְּנִזְכַּר בְּפָּרָשַׁת פִּינְחָס דַף רמ"ד עָמוּד ב קם זמנא תנינא ואמר מארי מתניתין נשמתין ורוחין ונפשין דילכון אתערו כען ואעברו שינתא מניכון דאיהו ודאי משנה אורח פשט דהאי עלמא ואנא לא אתערנא בכו אלא ברזין עילאין דעלמא דאתי דאתון בהון לא ינום ולא ישן, וזה יובן במ"ש יותר למעלה שם ורבנן דמתניתין ואמוראי כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה ונמצא כי המשנה והש"ס הם הנקרא גופי תורה,

וְהִנֵה דִבְרֵיהֶם כַּחַלוֹם בְּלִי פִּתְרוֹן וּרְזִיָה וְסִתְרֵיה הַפְּנִימִים הַנִקְרָא נִשְׁמַת הַתּוֹרָה הֵם הֵם פִּתְרוֹן הַחַלוֹם הַנִפְתָּר בְּהָקִיץ בְּסוֹד אַנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר וכמ"ש חַכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַחַשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם זֶה תַלְמוּד בַּבְלִי אֲשֶׁר אֵינֶנוּ מֵאִיר אֶלָא עַל יְדֵי ס"ה הֵם הֵם רָזֵי תּוֹרָה וְסִתְרֵיה אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֶמַר וְתּוֹרָה אוֹר וְאֵין סָפֵק כִּי כְּמוֹ שֶׂהַיֵצֶר נִקְרַאת עֶבֶד וְשִׁפְחָה בֶּעֶרֶך הָאַצִילוּת וְנִקְרָא קְלִיפִּין וּלְבוּשִׁין דְחוֹל כְּנִזְכַּר בְּהַקְדָמַת סֵפֶר הַתִּיקוּנִין דַף ג' עָמוּד ב' וְזֶה לְשׁוֹנוֹ וּבְיוֹמֵי דְחוֹל לָבִישׁ עֶשֶׂר כִּתּוֹת דְמַלְאָכַיָא דִמְשַׁמְשֵׁי לְיוּ"ד סְפִירוֹת דְבְּרִיאָה וְאִם כֵּן אֵין לִתְּמוֹהַ כִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם שֶׁהִיא הַמִשְׁנָה תִּהְיֶה נִקְרָא שִׁפְחָה וּקְלִיפִּין דְתּוֹרָה דְאֲצִילוּת וְזֶה סוֹד כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר הְנִזְכַּר לְעֵיל בְּמַאֲמַר הָרִאשׁוֹן כִּי כְּמוֹ שְׁהַחִטָה שֶׁהִיא בְּגִימַטְרִיָא כְּמִנְיַן כ"ב אוֹתִיוֹת הַתּוֹרָה הַגְנוּזָה תּוֹךְ כַּמָה קְלִיפִּין וּלְבוּשִׂין שְׂהֶם הַסוּבִּין וְהַמוּרְסָן וְהַתֶּבֶן וְהַקַשׁ וְהָעֵשֶׂב הַנִקְרָא חָצִיר כֵּן הַמִשְׁנָה אֵצֶל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה נִקְרָא חָצִיר וְזֶה נִרְמַז בס"ה פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא בְרַעֲיָא מֵהֵימְנָא דַף רע"ה עָמוּד ב' אֵצֶל רַבָּנָן וַוי לְאִינוּן דְאָכְלִין תֶּבֶן דְאוֹרַיְיתָא וְלֹא יָדְעֵי בְסִתְרֵי אוֹרַיְיתָא אֶלָא קָלִין וַחַמוֹרִין דְאוֹרַיְיתָא קָלִין אִינוּן תֶּבֶן דְאוֹרְיַיתָא וַחַמוֹרִין אִינוּן חִטָה דְאוֹרַיְיתָא ח"ט ה' אִלָנַא דְטוֹב וְרַע וכו' וְאִלוּ בָּאְתִי לְהַרְחִיב דְרוּשׁ זֶה לֹא יַסְפִּיקוּ מֵאָה קוּנְטְרְסִין בְּלִי סָפֵק בְּלִי שׁוּם גוּזְמָא הֲאָמְנָם הֲחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ כִּי דִבְרֵי אֶמֶת אַנִי אוֹמֵר וְאַל יִתְמַה הָאָדָם בִּרְאוֹתוֹ סֵפֶר הַזוֹהַר אֵיךְ קוֹרֵא אֶל הַמִשְׁנָה שִׁפְחָה וּקְלִיפִּין כִּי עֵסֶק הַמִשְׁנָה כְּפִי פַּשְׁטֵיה אֵין סָפַק שֶׁהֵם לְבוּשִׁין וּקְלִיפִּין חִצוֹנִים בְּתַכְלִית אֵצֶל סוֹדוֹת הַתּוֹרַה הַנִגְנָזִים וְנִרְמָזִים בִּפְּנִימִיוּתָה כִּי כָּל פַּשְׁטֵיה הֵם בָּעוֹלָם הַזֶה בִּדְבָרִים חוּמְרִים תַּחְתּוֹנִים. עכ"ל.

This is what the Holy Zohar (1, 25-26) says about the types of Erev Rav: There are five types among the Erev Rav "mixed multitude", Nefilim, Gibborim,
Anakim, Refaim, and Amalekites...

THE GIBBORIM BUILD SYNAGOGUES AND YESHIVOT FOR THEIR OWN BENEFIT BUT CLAIM THEY DO IT ONLY FOR G-D’S SAKE

The Gibborim (mighty ones) are those of whom it is written: “They are the mighty ones…men of name” (Genesis 6, 4). They come from the side of those who said: “Come, let us build a city and make a name for ourselves” (Bereshit 11,4). These men build synagogues and Yeshivot and place in them Torah Scrolls with rich ornaments, but they do it not for the sake of G-d, but only to make themselves a name, and as a result  of this the powers of evil rule over Israel (who must be humble like the dust of the earth), according to the verse “And the waters prevailed greatly upon the earth” (Bereshit 7:19).

העשירים של דורנו זה הם: מזכי
 הרבים-או מזיקי הרבים?

וזה לשון ספר עץ חיים הקדמת רבי חיים וויטאל זי"ע על שער ההקדמות הקדמה א': וַאֲפִילוּ כָּל אִינוּן דְמִשְׁתַּדְלֵי בְּאוֹרַיְיתָא כָּל חֶסֶד דְעַבְדֵי לְגַרְמַיְיהוּ וכו' עִם הֶיוֹת שֶׁפָּשְׁטוּ מְבוּאָר וּבִּפְרַט בִּזְמַנֵינוּ זֶה בַּעֲוֹונוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשִׂית קַרְדּוּם לַחְתּוֹךְ בָּה אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בְּתּוֹרָה עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס וְהַסְפֵקוֹת יְתֵירוֹת וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדִינֵי סַנְהֶדְרָאוֹת לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים, מִגְדָל וְרֹאשׁוֹ בַשָׁמַיִם וְעִיקָר סִיבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶׁכָּתוּב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שָׁם, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזוֹהַר בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דף כ"ה ע"ב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

עַל פָּסוּק אֵלֶה תּוֹלְדוֹת הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שְׁחַמִשָׁה מוֹנִים יֵשׁ בְּעֵרֶב רַב [1]וּמִן הַג' מִינִים מֵהֶם הוּא הַנִקְרָא כַּת גִבּוֹרִים דְעַלֵייהוּ אִתְּמַר הֵמָה הַגִבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אֲנְשֵׁי הַשֵׁם וְאִינוּן מִסִטְרָא דְאִילֵין דְאִיתְּמַר בְהוֹן הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָל וגו' וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיַן בָּתֵּי כְנֵסִיוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשָׁוִין בְהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעַטָרָה עַל רֵישֵׁיה וְלֹא לִשְׁמָה אֶלָא לְמֶעְבַּד לוֹן וכו' וְהִנֵה עַל הַכַּת הַזֹאת אָמְרוּ בִגְמָרָא כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹא לִשְׁמָה נוֹחַ לוֹ שְׁנֶהֶפְכָה שִׁלְיָיתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לְאַוִיר הָעוֹלָם.

וְאָמְנָם הָאַנָשִׁים הָאֵלֶה מַרְאִים תֵּימָה וְעֲנָוָה בְּאָמְרָם כִּי כָל עִסְקָם בַּתּוֹרָה הוּא לִשְׁמָה.

אנו מעתיקים כאן מכתב הצלת נפשות שכתב הגה"צ מהאלמין שליט"א לאחד העשירים הגדולים שבנה הרבה בניינים גדולים בכל העולם, אבל להציל את אחינו בני ישראל להחזירם בתשובה לא היה לו כסף. ומסיים במכתב הזה זכור! אינני עובד על מנת לקבל שכר, אך ורק בגלל יראתי מהשם יתברך שיתבע אותי ביום הדין הגדול והנורא, מדוע לא הצלת את כל הנשמות הטועות שלא היה להם רועה ומחנך שידריך אותם אל הדרך הישרה, ואתה ידעת מכך ובידך היה להצילם ולא עשית מאומה, על כן עליך למסור דין וחשבון!

וועד המרכזי העולמי לקיום היהדות

בס"ד

החיים והשלום וכל טוב סלה אל כבוד ידידי היקר הנגיד הנכבד המפורסם בכל אפסים במעשי צדקה וחסד שלו, הטוב והמטיב לאחרים המו"מ בתוי"ר כש"ת מוהר"ר משה רייכמאן ני"ו.

נאמר בתורה "וכשלו איש באחיו" כתוב על כך הגמרא שילדי ישראל ערבים אחד לשני ועבור כל הכלל כולו, כך הוא ברוחניות וכך הוא בגשמיות. עוד כתוב בגמרא שעיקר הערבות נאמר בענין התוכחה, שכל יהודי נושא באחריות על כך שיכול למחות ואינו מוחה, הן על היחיד והוא הדין אם יכול למחות או לפעול אצל כלל ישראל הוא מחוייב בכך, ובאם אינו עושה כך, אזי כל האחריות והאשמה מוטלת עליו כאילו הוא עשה את העבירות שהיה באפשרותו למנוע או שהי' יכול לפעול שיעשו כמצות התורה (שבת נד., קי"ט:, חנוך מצוה רלט, יורה דעה שלד-מח, ילקוט שופטים סח, מדרש תנחומא משפטים, מדרש תנחומא חקת, אותיות דרבי עקיבא א, רש"י סוטה מא: אבות דרבי נתן פרק כ"ט, מערכי לב דרוש אות ע', דף קנ"ז, וספר יד ימין חלק ב, דף יג, ועיין באריכות בספר שאלות ותשובות מהר"ם שי"ק אורח חיים סימן שג והלאה), ובענין שכר המוכיח. עיין בזוהר הקדוש חלק א, כט:, ראשית חכמה שער הקדושה פרק יב בשם מהר"י אבוהב, תמיד כח., ויקרא רבה כה, ילקוט רות על הכתוב וימת אבימלך, אבות דרבי נתן פרק כט, חומת אנך פרשת נח, סנהדרין קא:) כו' כו'.

הנני פונה אליכם, ר' משה רייכמאן שליט"א, בבקשה גדולה לטובת הכלל!!!

כבודו ידוע כאחד שנושא עליו את עול הכלל, מוסדות התורה והחסד, ולכל אחד ואחד בלי שיעור; עשיר במצוות וזכיתם מן השמים לעזור לכלל ישראל, השם יתברך נתן לכבודו פקדון, וכבודו מבין איך להשתמש בפקדון זה, על כן הנני פונה אליכם בבקשה גדולה של הצלת נפשות ישראל, ובלי שום ספק בכוחכם להוציא זאת מן הכח אל הפועל.

1) יש לנו למעלה ממאה מתנדבים שעובדים זה שנים להציל את כלל ישראל, 7 מיליון יהודי אמריקה וכן גם יהודי ארץ ישראל ובכל העולם כולו. העבודה מתבצעת שנה בשנה תמידים כסדרם. כבר פעלנו בעזרת השם יתברך גדולות ונצורות, אבל האפשרויות מוגבלות, החובות תופחים מיום ליום ואין בכוחנו להמשיך.

ניסינו לעשות משהו בין אחינו בני ישראל, אבל העזרה שקבלנו קטנה לעומת ההוצאות המרובות הרובצים עלינו בהווה ומה שעלינו לעשות בעתיד כדי להציל מספר נפשות כמה שאפשר.

פונים אנו אל כבודו בבקשת עזרה, וזאת למודעי שאין בכוונתנו חלילה בבקשת עזרה כספית בשביל עצמנו כדי שנוכל להמשיך לעבוד, לא! לא ניקח מכבודו פרוטה אחת. כוונתנו כולו לשם שמים. לא צריך ואין בכוונתנו שיגיע פרוטה אחת אלינו ישירות, אלא שכל החשבונות של ההוצאה וההכנסה  של הפצת תורה ויהדות יגיעו ישירות אל כבודו, וכבודו ישלם עבור ההדפסה, כריכה, הוצאות דואר, חברות מחשבים לשלוח את כל הספרים המיועדים להחזיר בתשובה את כלל ישראל.

2) זכרו! בטוחים אנו בעזרת השם יתברך שביכולתנו להחזיר בתשובה חלק נכבד מכלל ישראל ממליוני יהודים. יש בידינו די הוכחות על כך, ומחוייבים אנו לפעול בזה על פי התורה כפי שכותב החפץ חיים בספרו "נדחי ישראל" וכזה כתבו גם כל גדולי ישראל באריכות וכו'.

3) ב"ה אני לא חי באשליות ודמיונות, כי בעזרת השם יתברך הדפסתי ספרים והוצאתי לאור מליון וחצי עותקים, והפצתי אותם בחנם בכל העולם כולו, ואלפי המכתבים שקבלנו יוכיחו. לאחר עבודה קשה ומפרכת של 18 שנה הוצאנו לאור קרוב ל-350 מיני ספרים לזכות הרבים, המקיפים את יסודות הדת. ההבדל הוא, שכל עבודתי שעבדתי במשך 18 שנה אתם יכולים לפעול עשר פעמים ככה ביום אחד, כי השם יתברך נתן בידכם היכולת, ומכם יתבעו באם לא תעשו זאת ח"ו, ויש קונה עולמו בשעה אחת. באמת הייתי צריך לנסוע לכבודו, ולשוחח על כל הענין בפרטיות בכובד ראש ובאחריות כפי שדורש ענין גדול כזה, אלא היות שכבודו על פי רוב לא נמצא בביתו וקשה להגיע אליו, על כן הנני כותב מכתב זה, כתבתי כבר בעבר הרבה מכתבים וכנראה שלא הגיעו לידי כבודו. על כן באתי לידי החלטה להסיר מעלי את האחריות שיתבעו ממני לאחר 120 שנה שיכלתי להציל רבים מתוך ה-7 מיליון יהודי אמריקה ומהעולם כולו ולא עשיתי זאת, ובאם אשאל איך ובמה? הרי אין לי אפילו פרנסה? והנני עוסק כל ימי לזכות הרבים? ישיבו לי מן השמים, מדוע לא דפקת בדלתות העשירים שקיבלו את ממונם מן השמים בתורת פקדון כדי להפיץ תורה ויהדות.

אשיב, העשירים אינם משוכנעים בכך, הם חושבים שהכסף שייך להם.

וגם שאינם מאמינים, כי מורגלים הם לכל מיני שקרנים, ואינם מאמינים אפילו כשאחד אומר אמת, ואינם מטריחים עצמם לבדוק את האמת.

ישאלו אותי, האם ניסית אצל העשירים בעלי לב טוב וחוש מפותח של צדקה וחסד בדוגמת רייכמאן?

אענה, כן.

ישאלו אותי, האם עשית ככל שביכלתך? כידוע לך שהעשירים עסוקים מאד וכשמזכירים להם פעם או פעמיים עדיין אינם זוכרים!

אי לכך, החלטתי לשלוח כמה מכתבים בכדי להסיר ממני את האחריות הגדולה הזאת הרובצת עלי, כל זמן שלא ניסיתי את הכל והשומע ישמע ועליו תבוא ברכת טוב, ואני את נפשי הצלתי!!!

על כן החלטתי לשלוח אליכם בעזרת השם יתברך 101 מכתבים כפי החיוב של תוכחה על פי תורה, ואקח אתי את כל המכתבים האלה לאחר 120 שנה, להראותם לפני בית דין של מעלה שפעלתי כסדר לעורר את כבודו ברחמים ובתחנונים בכל לשון של בקשה, בכדי להציל את שבע מליון היהודים ולא הי' מי שיעזור בידי ולכן לא עשיתי יותר ממה שעשיתי.

אספר לכבודו מעשה נורא שנדפס בספר "מן המיצר" (וגם בספר "קראתי ואין עונה" דף 64), שהגה"צ מורנו הרב ר' מיכאל בער ווייסמאנדעל זי"ע עשה בעת מלחמת העולם השניה להציל 50.000 יהודים מטשכוסלובקיה (חוץ מעוד 40.000 שכבר נשלחו אז לדאבוננו), לבל ישלחו אותם לתאי הגזים רחמנא ליצלן והיה צורך ב-50,000$ כדי להצילם, 25,000$ הוא השיג בעצמו על ידי עבודה קשה ומפרכת זמן רב והעביר את הכספים לראש הנאצים בטשכוסלובקיה (על ידי השליח של ראש הנאצים) בכדי לעצור את משלוחי היהודים לתאי הגזים, ובטוח היה שיעלה בידו להשיג את שאר הכסף של עוד 25,000$ שהיה אמור להגיע לידי הנאצים עד 7 שבועות. למעשה הוא עבד יומם ולילה בעזרתם של עוד כמה יהודים בעלי מסירות נפש, ולא עלה בידו להשיג את הסכום, ובינתיים דחה את הרשעים בתירוצים שונים.

לפועל לא השיג ר' מיכאל בער זצ"ל לאחר שלושת החדשים את הכסף, מאף ארגון באמריקה ובשווייץ (שהיו אמורים לעזור ליהודי אירופה), והנאצי ימח שמו אמר בפעם האחרונה כי יחכה רק עד יום כיפור ובאם לא מקבל את הכספים עד אז הוא שולח, רחמנא ליצלן, את 50,000 היהודים הנותרים לתאי הגזים.

ערב יום כיפור צורר היהודים עשה את אשר הבטיח ושלח משלוח של שלושת אלפי יהודים לפולין, כשראה הגה"צ ר' מיכאל בער את המצב הנורא וכסף עדיין אין, שלח מיד בליל יום כיפור (בזמן של כל נדרי) שלושה טלגרמות לשלושה רבנים חשובים, אחד הרבנים היה הרבי מסאטמאר זצ"ל (יתכן שעד אז לא נתנו לו את הדואר בענין זה) שהוא מוכרח מיד את הכסף, כי זה פיקוח נפשות של עשרות אלפי יהודים שמצפה להם יסורים נוראים ולאחר מכן המוות רחמנא ליצלן. המכתב נפתח במילים "על דעת המקום ועל דעת הקהל", בשמו של הרב מנייטרא הוא מזמין אותם למחרת ביום הקדוש לבית דין הגדול בגלל החיוב שלהם לעזור ליהודי סלובקיא שעומדים להישלח לתאי הגנזים חס ושלום ובגלל הכסף שאינו נשלח אי אפשר להצילם, והכל על אחריותם. הרבי מסטמר זצ"ל שלח מיד ביום הקדוש את הכסף וזה הגיע יום אחד לאחר יום הכפורים, אבל זה כבר בא מאוחר מדי כי המשלוח האחרון עם 3000 יהודים כי הם כבר היו בדרכם לתאי הגזים באושוויץ לא עלינו רחמנא ליצלן. והרשע לא רצה בשום אופן, לאחר כל הבקשות והבכיות, להחזירם, הוא אמר כי סובבתם אותי בכל מיני תירוצים שקריים וליצנות, מעתה ואילך אם תעמדו בהבטחתכם טוב ואם לאו גם אני לא אעמוד בהבטחתי. עד כאן הסיפור.

ר' משה היקר שליט"א, תובעים מן השמים משנינו ביחד שאנחנו חייבים להציל את מליוני היהודים באמריקה, אירופה וארץ ישראל כו' ושנינו יחדיו בכוחנו לפעול בעזרת השם יתברך. באם נעשה זאת אשרינו שזכינו לכך, ובאם חס וחלילה לא נעשה זאת אזי יבואו בטענות לשנינו בלבד ולא לאף אחד, כי רק אנו יכולים לפעול זאת, אני עם הצוות שלי שמוכן לעבוד כולו לשם שמים בלי שום תשלום, ואתם עם כספכם שהשם יתברך נתן לכם לפקדון.

זכור! לא יהיה לכם פתחון פה ותירוץ שלא ידעתם מכך או שלא היה לכם זמן לכך! כי במחצית השעה ביכולתכם לתקן הכל ולהציל את כל שבעה מליון היהודים, את כל השאר אקח אי"ה על כתפי הצרים, ואתם תבואו אל המוכן. עליכם רק לקצור את הפירות. אנא תארו לכם שאני בא בהצעה שתקנו את כל מנהטן בחמש ביליון דולר, כמה זמן הייתם נותנים בשביל דבר זה? ותוכנית זו שלנו היא גדולה מליון פעמים, כמה זמן צריכים לתת לכך.

זכור! אינני עובד על מנת לקבל שכר, אך ורק בגלל יראתי מהשם יתברך שיתבע אותי ביום הדין הגדול והנורא, מדוע לא הצלת את כל הנשמות הטועות שלא היה להם רועה ומחנך שידריך אותם אל הדרך הישרה, ואתה ידעת מכך ובידך היה להצילם ולא עשית מאומה, על כן עליך למסור דין וחשבון!

כפי השמועה, הציל אביך עיר שלמה של יהודים ועל ידי כך זכה לעשירות לדורות.

ועליכם להבין מה פירוש להציל יהודי וכל שכן מספר גדול כל כך של מליוני יהודים.

באם כבודו זקוק למקורות בהלכה שמחוייבים אנו לעשות זאת, אפשר להביא את כל הפוסקים ראשונים ואחרונים, אבל הנני מבין שכבודו תלמיד חכם ומבין מעצמו ש"מי שיש בידו למחות ולא מיחה, להחזיר את ישראל בתשובה ולא החזיר אז כל הדמים הנשפכים אינם אלא על ידו", כלשון חז"ל, ואי אפשר להתעלם מדברי האזהרה של חז"ל הקדושים.

אפשר להביא בכתב את כל אשר פעלנו בעבר, ותוכניותינו להבא בעזרת השם יתברך, ועזרתכם על ידי שתהיו שלוחו של הקב"ה יוכל להכפיל ולשלש את כל הפעולות, ואין ברצוננו לכתוב באם חס וחלילה לא, שאז אף עבודתינו שעד עתה נמצאת בסכנה, ועל מי האחריות?

תקותנו לשמוע מכבודו בקרוב, כי כל יום הוא פסידא דלא הדרא.

הכו"ח מתוך צער ושבירת הלב

וועד המרכזי העולמי לקיום היהדות

ה"ק שלום יהודה גראס

אבד"ק האלמין יצ"ו

ברוקלין נוא יארק

THEN YOSEF COULD NOT REFRAIN HIMSELF BEFORE ALL THEM THAT STOOD BY HIM. R. Chiya discoursed on the text: He has scattered abroad; he has given to the needy; his charity endures for ever (Ps. 112: 9). ‘Observe’, he said, ‘that Hashem created the world and set man to be king over all. Now from the first man there have branched out different classes of men, righteous and wicked, foolish and wise, rich and poor; and among these each class can win merit for itself through the medium of the other, that is, the righteous through the wicked, the wise through the foolish, the rich through the poor. For it is by these means that a man becomes worthy of being joined to the tree of life; and what is more, the charity that he dispenses stands him for ever in good stead, as it says: “his charity endures for ever”.’

ZOHAR HA KADDOSH I 208a

 IF ONLY THE SONS OF MEN KNEW THE GREATNESS OF THE REWARD OF HIM WHO FOLLOWS THE ENDEAVORS OF THE TZADDIKIM AND BRINGS RESHAIM BACK TO THE GOOD PATH, THEY WOULD PURSUE AFTER THEM LIKE ONE WHO RUNS AFTER LIFE ITSELF. A POOR MAN’S BENEFACTOR GAINS MANY GOOD THINGS, MANY SUPERNAL TREASURES, BECAUSE HE HELPS HIM TO EXIST, BUT EVEN HE CAN’T BE COMPARED TO HIM WHO ENDEAVORS TO SAVE THE SOUL OF A SINNER. FOR THE LATTER CAUSES THE FORCES OF THE OTHER SIDE (THE OTHER G-DS) TO BREAK AND NOT TO RULE. HE CAUSES THE ELEVATION OF THE HOLY ONE TO HIS THRONE OF GLORY. HE CAUSES THE SINNER TO HAVE ANOTHER SOUL. HAPPY INDEED IS HIS LOT! 

(ZOHAR HA KADDOSH TERUMAH 129a)

And because of this reason they were particular in the Zohar, in saying that a person needs to run after sinners, and to bring them merit, as one who runs after life itself etc., and the concept is that when the Tzaddik runs after the Rasha to bring him merit, maybe that rasha has those sparks of good that the Tzaddik is missing and instead the Tzaddik was given evil sparks, and when both of them associate in love and goodness, then the good within him will be given to the Tzaddik and the evil in the Tzaddik will be given to the Rasha, and then the Tzaddik is complete in his goodness and the Rasha with all his evil, and this is the secret of what is written the Tzaddik receives his portion and that of his friend in Gan Eden and the Rasha receives his portion and that of his friend in Gehinomm. And this is what is written: “If your enemy is hungry feed him bread” and as our sages commented on the verse: When you see the donkey of the one you hate…that our Rabbis have said that this refers to a Rasha, an evildoer whom it is permissible to hate, as it is written: Do I not hate those who hate you?. And it is written: If your enemy is hungry feed him bread”, the meaning being that because of the spark of good that is inside of him, which makes him desire and be hungry to do good acts, feed him bread, the bread of Torah and Mitzvot, and give him merit, for therefore the burned wood, which are the sparks of evil within you, you put in his head, and they stick to him and you will be free from them...

Shaar ha Gilgulim hakdama 20

HE WHO HAS IN HIS POWER TO REBUKE AND HE INDEED DOES SO, AND HE AVENGES THE VENGEANCE OF G-D FROM THE EVILDOERS IN THIS WORLD, THEN HA KADDOSH BARUCH HU MAKES A COVENANT (BRIT) WITH HIM AND WITH HIS DESCENDANTS FOR ETERNITY AS HE DID TO PINCHAS 

 (RESHIT CHOCHMA, SHAAR HA KEDUSHA 12 IN THE NAME OF RAV ABOAB)

WHAT IS THE REAL LOVE  THAT A PERSON NEEDS TO HAVE TOWARDS HIS FELLOW JEW? 

TO SHOW HIM THE RIGHT PATH 

THE YEAROT DEVASH TZK’L REVEALS SECRETS REGARDING THOSE WHO CAUSED THE BET HA MIKDASH TO BE DESTROYED

Because of the destruction of the Bet ha Mikdash the Jews should have been redeemed immediately, but they did not guard the sign of the Holy Covenant [Brit Milah], and they also hated one another…

…Come and see how great is the sin of baseless hatred and how much goodness is withheld because of it, and through our many sins this disease spread among the Holy Jews, that is to say, G-d forbid that we say that a Jew doesn’t love the body of another Jew, and if something happens to any Jew don’t the others run to help him with all their strength and means? And when someone becomes ill, don’t all the others pray for him and visit him?  And when a woman starts feeling the pains of labor, Don’t all women rush to her home in the middle of the night to help her? Is there any greater love and friendship than this? Fortunate is the portion of the holy people before the Holy One Blessed be He, and this is our glory in front of the Goyyim for they speak of the love that one Jew has for the other.

THE BASELESS HATRED THAT EXISTED AMONG
 JEWS WAS THAT OF THE SOUL

But all this concerns only the love of the body.  But the love of the soul, which is the main part of love, the love which is required and the love that endures forever, because of our many sins there is only very little of this love present among us. For when a man sees his fellow Jew acting rebelliously doing what his heart desires, he will not correct him, he will not tell him that that is not the holy way that our holy Torah prescribes, on the contrary his heart almost rejoices for he hates his fellow and if he sees his friend talking in the synagogue where it is forbidden to speak, he will not rebuke him, or if he sees him talking to women or talking with obscene language or talking LASHON HARA he will not rebuke him at all.

 IS THERE ANY GREATER SIN THAN REFRAINING FROM REBUKING THE ONES WE LOVE? BECAUSE THERE WAS NO REBUKE THE TZEDDOKIM  STRENGTHENED

Woe to us, is there any hater greater than this one? He sees his fellow Jew drowning in the river and he doesn’t help him? And this is the Baseless hatred that existed at the time of the second Bet ha Mikdash, because the number of sinners increased but none would rebuke them, and because of this the number of sects increased including the sects of the TZEDDOKIM, and they contradicted the words of the Oral Torah [TORAH SHE BEAL PE] and rebelled against the Bet Din that was in Yerushalaim,  and this is a greater sin than all other sins, because this falls in the category of HERESY [KEFIRAH] and the one who says that there were no great sins at the time of the second Bet ha Mikdash is greatly mistaken, for Is there a greater sin that the APIKORSIM that reneged on the Oral Torah and the teachings of the Sanhedrin who sat at the seat of Hashem and Hashem was found among them? And thus the number of these sects increased just like the number of TZEDDOKIM and BAUTHUSIM increased.

And the sect of the Jews of Galilee, and the sect of the Jews who lived in the desert and in caves, all of them went against the will of the Sages of Israel who did follow the TORAH SHE BEALPE [The Perushim], for those Jews belonging to the sects did not observe the festivities, and many of those sects did not marry women at all, and behaved towards the Goyyim like brothers and sisters, and the Goyyim learnt from those sects all the customs that they had, and many of those sects reneged on the eternity of the soul and the resurrection of the dead.

 EVEN THE KOHEN GADOL AT THAT TIME WAS A HERETIC, G-D SAVE US

Is there a greater sin than this? And who needs to hear about a greater sickness than this, where even the KOHEN GADOL, that served during the year that the Bet ha Mikdash was destroyed was A TZEDDOKI, as JOSEF BEN GURION [JOSEPHUS] wrote in his book to the Romans. May the spirit of that KOHEN OF IDOLATRY ROT, May his name be blotted out that the destruction occurred during his tenure. And how was the day of fasting chosen by Hashem? A time of favor before Hashem for Israel to receive the compassion of Hashem, with a man as hateful as him coming into the Holy of Holies?

Therefore what our Holy Sages said [YOMAH 9b] that in the second Bet ha Mikdash there was the sin of Baseless hatred, the intention is to say that that is the root of the bitterness, for through it came all the bad things, and that is the sickness, that because people were quiet regarding the sins of the others, through this, evil increased exceedingly and the TZEDDOKIM and APPIKORSIM and the MINNIM increased greatly.

 A FRIEND WHO REBUKES IS WORTH TEN TIMES MORE THAN A RABBI

And in truth most of the people think that it is incumbent only upon the Rabbis to rebuke but not upon regular people, and this is a lie as I have already mentioned many times, and on the contrary when the Rabbi rebukes people say: “Oh not everybody can be like a Rabbi and a teacher, and who can act the way he does? And this one will say this and that will say that, and everyone will oppose the Rabbi.

But when a common man, just like the other rebukes him, and says to him I am just the same as you and I am on the same level as you, only that you are not acting according to the ways of Hashem, And why don’t you have mercy on your soul? And why will you anger your Creator?

And I know fully well that these things have more effect than all the rebukes that I have given in a very long time, therefore Our Sages have said [AVOT 1:6]: “Make a Rabbi for yourself, and buy a friend for yourself” For a friend is more necessary than a Rabbi, to the point where you have to acquire him with lots of money, and G-d forbid that one befriends a RASHA, for a friend can achieve more than ten Rabbis, and most of the people refrain from rebuking for they think: “Lest they scream at me, and lest they say : “Who made you into a Rabbi? Look at this one, now he thinks he can come and rebuke us” And similar things of jesting and scoffing.

THE MORE THEY LAUGH AT YOU FOR REBUKING
THE GREATER YOUR REWARD

But who is the wise man who understands all these things, that the more that they laugh about him the more reward he will receive, and at the end his words will be standing and all the jesting will disappear, and as Akavya said in EDUYOT 5:6 “It is better for a person to be considered a fool all his life than to be an evildoer for one moment before the Holy One Blessed be He” And the laughs that people can make about him can not compare to the praise and the reward that the Holy One will give him, as it is brought in the Zohar ha Kaddosh, that when the Jews pray in the congregation and they conclude the blessing of the resurrection of the dead, a proclamation goes forth in heaven and says: “Who is the person who rebukes sinners and turns them away from the wrong path, and guides them along the ways of the Holy King? And an angel comes and brings the image of such a person…, See further how they praise and talk about the great reward awaiting him, And if this is so: What importance can the laugh and the shame that he goes through in this world have compared to the reward and the doing of the will of Hashem and bringing Him pleasure, Fortunate the man who acts thus.

YEAROT DEVASH CHELEK RISHON 10

IT IS IMPOSSIBLE TO OBSERVE THE COMMANDMENT TO LOVE YOUR NEIGHBOR AS YOURSELF IF WE DON’T INFORM HIM OF THE REWARD AND PUNISHMENT FOR HIS ACTIONS

The author of the Holy book KAV HAYASHAR (Chapter 5) writes: “You shall love your neighbor as you love yourself” (Levit, Kedoshim), Our Rabbis of Blessed Memory said (Torat cohanim, Kedoshim 4), this verse contains one of the biggest principles of the Torah, and there is no greater love than that of him who sees something wrong (any sin) in his neighbor and he rebukes him for that. Because the souls of Israel are joined and connected to each other. The law requires that if someone knows about the suffering of the soul and the punishments that come to the soul after death when it leaves the body, he shall explain his neighbor, and maybe through this he can bring merit to his neighbor and he may leave the wrong path and “turn around and be healed” (Isaiah 6,10). We can thus understand what was said by our Sages of blessed memory, that loving your fellow Jew as you love yourself is a great rule in the Torah, because the greatest love is in correcting and bringing him to the Torah. And he shouldn’t only reprimand him for doing something wrong, but should also tell him what the punishment for the sin he is committing, so maybe he can leave the wrong path and take good care of not falling back on it.

 WHY THE MITZVAH NOT TO HATE YOUR FELLOW JEW AND THE MITZVAH TO REBUKE HIM COME ON THE SAME VERSE IN THE TORAH

And the book Noam ha Mitzvot brings an idea that is very much related to what we just learned from the Kav Ha yashar. The Noam ha Mitzvot refers to the verse in the Torah (Leviticus 19:17): “You shall not hate your neighbor in your heart, You shall certainly rebuke your neighbor and not suffer sin on his account” What is the reason that the Holy Torah put together these two mitzvot; one: not to hate our neighbor and two: To rebuke your neighbor? Because in reality the Rebuke originates only from the love that a Jew has for his fellow Jew, that is why he has pity on him, in order to save his fellow’s soul from the judgment of Gehinom. But if on the contrary, one hates his fellow Jew then he will not rebuke him because what does he care if his fellow whom he hates is punished from heaven? 

BY REBUKING ANOTHER JEW WE SHOW HIM GREAT LOVE    

"You shall not hate your brother in your heart, You shall surely rebuke your fellow" (Vayikra 19) This Mitzvah consists in rebuking he who sins, and to show him great love, the great love one has for him, so that he will not be punished. For regarding the Holy One Blessed be He it is written  (Proverbs 3) "Whomever Hashem loves, He rebukes" And just as the Holy One Blessed be He does, that He rebukes whom He loves, a person should learn from His ways and he should rebuke his fellow. In what way does the Holy One Blessed be He rebukes the person? He rebukes him with love, in secret. If the person listens to the rebuke good, and if not He rebukes him among his loved ones. If the person heeds the rebuke good, if not Hashem rebukes him in public in front of everyone's eyes. If he accepts the rebuke good, if not Hashem abandons the person and does not rebuke him any further and lets the person go and do his will

ZOHAR HA KADDOSH, RAAYA MEHEMNA KEDDOSHIM 85B - 86A

ספר

על עניני צדקה גמילות חסדים והכנסת אורחים

יצא לאור
על ידי וועד המרכזי העולמי
למען קיום היהדות

הוצאה שמינית - ברוקלין נוא יארק

שנת תשנ"ח לפ"ק

GO TO NEXT PAGE